קברי צדיקים בגליל

אני עורכת מחקר קטן היוצא מנקודת מבט אנתרופולוגית-תקשורתית ובוחן את תופעת העלייה לקברי צדיקים באזור הגליל.
 
מה שרציתי לדעת הוא, לאיזה מבין שני המודלים שאציג בהמשך אתם משתייכים, כמובן, רק אלו שעשו את דרכם לקברי צדיקים בגליל (אינני מעונינת לבדוק את תופעת העלייה לרגל לאתרים כמו הכותל המערבי, קבר רחל או מערת המכפלה).
 
ובכן, הספרות מציעה שני מודלים תיאורטיים מנוגדים של עלייה לרגל, המאפשרים חלוקה כללית של התופעה:
 
מודל א – הוצע על ידי חוקר הדתות, מירצ'ה אליאדה. זהו מודל קונצנטרי של קדושה, שבו המאמין נע מן השוליים את המרכז, אל "קודש הקודשים". האתר שאליו עולים לרגל אינו רק הזירה שבה הקדושה מוצאת לה ביטוי במרחב, אלא גם "מרכז הייקום", הציר הבסיסי להתהוות העולם. מודל זה מציג תמונה דמיונית של מעגלים קונצנטריים, שמציינים מרחקים שונים מן המרכז הקדוש. כל אחד מאיתנו נע על פני מעגלים אלו, והעלייה לקברי צדיקים ולמקומות קדושים מסמלת התקרבות ממשית למרכז, למקור הקדושה.
 
מודל ב' – המודל השני, שאותו הציע האנתרופולוג ויקטור טרנר, אינו קונצנטרי אלא אקס-צנטרי, שמדגיש את התנועה מלב החברה אל שוליה. טרנר רואה חשיבות תיאורטית לתנועה זו מה"קוסמוס" אל ה"כאוס", דהיינו, ממרכז הסדר החברתי אל גבול הארץ הלא נודעת. יש ב"מסע החוצה" משום אישור כי המרכזים הרוחניים מופרדים מן המרכזים הפוליטיים של חיי השגרה ואינם כפופים למרותם. כמו כן, האתר שמחוץ לסדר החברתי יכול ליהפך למרכז מקודש של כל המאמינים, שהרי אין הוא שייך לקבוצה או למעמד מסויים. בנוסף לכך, המסלול המוליך אל האתר הוא לעתים מסלול מתמשך ורצוף קשיים, שמהווה קרקע פורייה להתמרקות רוחנית ולמהפכי חיים.
 
אני מודה מראש לכל מי שמוכן לסייע לי בפרויקט קטן זה ומבטיחה למסור סטטיסטיקה לגבי החלוקה, נניח בעוד שבוע ימים, כולל חשיבות הבדיקה ומטרת המחקר.
 
אבקש לציין בתגובה –  "מודל א" או "מודל ב"
תודה!

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איילת  On 1 בפברואר 2005 at 11:10 pm

    אי שם, בימי התואר הראשון כתבתי סמינר בפולקלור בנושא "אמרגנות הקדושים". לצורך כתיבת העבודה התרוצצתי במשך שנה שלמה בהילולות, אזכרות, תיקוני חצות וציונים קדושים. השנה הזו שינתה אצלי הרבה מההשקפות בנושא.
    הייתי רוצה לומר שאני מודל ב' משום שהוא המצטייר בעיני דווקא כרציונלי יותר – ההכרה בכאוס. לדאבוני למרות חילוניותי וכנראה בשל הירושלמיות שבי שלא נפתחת לניו אייג'יות ואופנות, אני כן משתייכת בתפיסה שלי למודל א' ורואה בציון הקדוש את מרכז העולם של המאמינים הנקבצים.

  • איילת  On 1 בפברואר 2005 at 11:13 pm

    שכשאני נזכרת בהילולה במירון, עצם קיומו של הכפר שהתפתח שם, דווקא מתחבר לי למודל של טרנר. כל הנוכחים לקחו הפסקה מהחיים האמיתיים והגיעו לשבוע תלוש מהעולם.
    זה כל השאר. אני עדיין א'.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 בפברואר 2005 at 11:30 pm

    הייתה עונה, ללא ספק – ב'.
    אמי שייכת לאותה קבוצה באוכלוסייה אותה נהוג לכנות "שומרי מסורת". אני חושבת שאצלה מדובר בסנטימנטים דתיים-טקסיים, לא באמונה במובן המקובל. בכל אופן, היא לא צרכנית של שירותי דת משום סוג, מורים רוחניים וכל עניין 'עשה לך רב' ושיגרת התפילות לא מעניינים אותה. היא ושכמותה (אחיות, שכנות) מתעניינות במימדים הפרקטיים של הדת. אחד הביטויים היותר פרקטיים הוא העלייה לקברי קדושים, שיש בעלייה הזו אלמנט של עקיפת הסמכות הרבנית, ודיוור ישיר של בקשות. בכלל, כל עניין קברי הצדיקים הוא מאד מעשי בעיניה, שהרי עולים עם בקשות ספציפיות מאד – בענייני רפואה או רומנטיקה.

  • איריס  On 1 בפברואר 2005 at 11:38 pm

    אם לכתוב, כיון שההקשר של עלייתי לקבר צדיקים אחד ליד ראש פינה נידמה לי, היה לא נעים. תקופה שמכונה בלשון העיתונאית "נקלע למצוקה בריאותית ונזקק לרבנים, עושי קמיעות ומלחשי לחשים".
    אני מניחה שבאותה תקופה זה היה בשבילי מודל ב'

    היום, לולא האפיזודה הזו בטח לא הייתי מזדמנת בכלל למקום כזה, אז לא הייתי משתתפת.

  • נפתלי נ.  On 2 בפברואר 2005 at 12:34 am

    אני האמת לא רואה איך שני המודלים סותרים אחד את השני. אין לדעתי שום בעיה לוגית בלצאת מהמרכז לשוליים ולמצוא שם את מקור כל הוויתנו. שני המודלים מרוחקים שנות אור מהדרך שבה למיטב הבנתי הקבלה והחסידות מתיחסות לעלייה לקיברי צדיקים. כדי להגיע למסקנה משמעותית מהמחקר יהיה כדאי לדעתי לשנות את הנחות היסוד שלך ולפתוח קצת אוזניים ואולי אף לפתח מודל יהודי עדכני משל עצמך.

  • גדי  On 2 בפברואר 2005 at 10:32 am

    א. אישית לא ביקרתי בקברי צדיקים
    ב. אינני בטוח שהאדם החווה את הביקור מכניס את עצמו לאחד המודלים. כלומר לא ברור שסקר יכול לספק תשובה מהימנה
    ג. אני מניח שראית הספרות בעניין זה, הן מנקודת מבט
    אנתרופולוגית (יורם בילו) והן מנקודת המבט של המחשבה הדתית (חוקרי קבלה כדוגמת בועז הוס)
    ד. לנפתלי נ. – אני מסתייג מדבריך. מקורות הקבלה והחסידות, אותם אני מכיר מעט, אינם מתנסחים באמצעות המודלים. השאלה היא כיצד אנו קוראים אותם, וכיצד אנו מפרשים את עדויותיהם של העולים לרגל או של המדווחים על כך.
    ה. עניין המסלול המוליך לאתר אינו קשור למודל זה או אחר.
    בכל מקרה יש דעה התופסת את העליה לרגל לקברי קדושים כריטואל מעבר
    (Rite de Passage(

  • אורי זקהם  On 12 בפברואר 2005 at 11:16 am

    קברי הקדושים בארץ רובם קברים של קדושים מוסלמים,
    שמנוכסים ע"י היהודים.
    יש לראות את העלייה לרגל גם בהקשר של ייהוד המרחב,
    דבר שמעודד ע"י המשטר.
    כלומר נקודת המבט היא קולוניאלית.
    ועד לשיבה,
    אורי זקהם

  • כרמל  On 17 במרץ 2005 at 9:26 pm

    חוויה. הצדיקים האלה ידעו איפה להקבר, איזור עמוקה ויער ביריה הוא מהאיזורים המדהימים בארץ. יש שם אנרגיה מיוחדת איתם ובלעדיהם ומאסות האנשים שמתגודדים סביב האיזור שבים וטוענים את האנרגיה הזו. זו חוויה אנתרופולוגית אבל לא רק במובן של התבוננות מהצד אלא של השתתפות. אישית אני לא מאמינה בתיווך ול"עבוד" קבר של צדיק זהה בעיני לכל עבודה זרה. אבל תמיד כיף לבקר אצל המתחרה שלי בעניני שדכנות (יהונתן בן עוזיאל) או אצל רשב"י. לא עוברת בצפון בלי להגיד שלום.

  • יגאל גרנות  On 27 ביוני 2005 at 11:07 pm

    לגב' הכטר שלום!
    המודל השני (מהמרכז החוצה) נראה לי הרבה יותר נכון שכן המדבר למשל נתפס תמיד כמקום המרוחק מהמרכזים ומעין קריאת תיגר על ממסד. למדבר הולכים כדי למרק עוונות או להתבודד עם הבריאה ואם יש שמה מתווך (בצורת הצדיק) הרי מה טוב. בכל מקרה צריך לומר אבל שכל התופעה הזאת אינה הדת היהודית שכן הדת עצמה (ובתוך כך גדולי האומה כמו הרמב"ם, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ה"חזון איש", הרב הילדסהיימר ועוד הלכו בעקבות התורה ואסרו על הדרישה הזאת אל המתים. גם הרבנים הספרדים של היום (האורתודוכסים) מתנגדים לתופעה הזאת שכן לדעתם האדם היהודי אינו צריך מתווכים כדי להתקשר עם קונו אלא עליו להתמרק מעוונותיו, לתת לצדקה באופן ישיר (ואמיתי ולא לכל מיני תרומות מפוקפקות לקדושים שלא מתעסקים עם כסף אבל רומזים משהו על התרומות לעצמם)אלא התופעה כולה במידה ידועה מנוגדת לציווי הדת היהודית אך היא בחזקת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה שכן הצורך הזה להשפיע על האל לעשות למענך – ולו גם בעזרת ה"צדיקים" – הוא צורך קמאי המשותף לכל בני האדם באשר הם (יהודים ולא יהודים).
    יגאל גרנות

  • היהודי  On 30 בספטמבר 2005 at 11:01 am

    כשרוצים לעשות מחקר אז לא שואלים שאלות דרך האינטרנט , זה רק הוספת ידיעה למחקר , אבל החוקר צריך לחקור בשורש הדברים ואין חכם כבעל ניסיון , לכן עליך לעלות בעצמך אל קברי הצדיקים ולחוש בעצמך את האוירה ואת ההרגשה , אם היא רוחנית או דימיונית או שיש אמת בדברים בעת שפוך את לבבך על קברי הצדיקים ? ויש לבחון את הדברים משני הבטים . אחד-בעת העליה לקברי צדיקים איך ההרגשה שבלב ? והשני-בעת עליה לסתם קבר . ואז תחושי בעצמך אם יש אמת בדבר או לא . והעיקר זה לבחון את הדברים מקרוב ולהגיע למקום ללא דיעות מוקדמות שהבחינה תהיה נקיה מכל נגיעה . {"סוף מעשה במחשבה תחילה"}. בהצלחה .

  • רחל  On 19 בספטמבר 2007 at 7:59 pm

    בשבילי ללכת לקבר של צדיק (דבר שאינני מרבה לעשותו) זה להתקרב אל הטוב והעילאי מתוך קדושה, על פי ההלכה אסור להתפלל אל הצדיק ולבקש ממנו בקשות ולכן אני לא נוהגת כך. אך אפשר בהחלט לספוג את האוירה ולהרגיש התעוררות, שכן הלב שלי שקבור מתחת לכל טרדות היום יום מרגיש פתאום סדק, איזושהיא הזדעזעות שמזכירה לו את כל השכבות הפנימיות על כל התכולה שלהם לטוב ולרע.
    האם אני מתאימה לאחד המודלים?

  • תרצה  On 19 בספטמבר 2007 at 10:31 pm

    לרגל עצמה כפעולה מקודשת, משום שהיא מקרבת אותך אל הטוב והעילאי. ההתעוררות נובעת מהתפעמות מן הקדושה ומכיון שכך את מתאימה למודל הראשון הקונצנטרי יותר מאשר למודל של ויקטור טרנר.

%d בלוגרים אהבו את זה: