חידוש ושמו "The Marker"

א.

אני פונה לכל המקטרגים שסימנו את המדור הכלכלי המורחב ובעל הפורמט המיוחד, של עיתון "הארץ", כתוספת לא רצויה, משום שהיא נושאת את השם הלועזי "The Marker" –
כמה פעמים השתמשתם לאחרונה במילה "פטריוט"? אם הטענות שלכם נובעות מהמילים הלועזיות בשמו של המוסף הכלכלי החדש, עליכם לפחות להודות שבמילה פטריוט אתם משתמשים ועוד איך. אתם, הפטריוטים שלא מוכנים לקבל חידוש בגלל שמו ומכנים את השיקול שהוביל את עורכי הארץ להחדיר אותו בשם "מוצר שאינו תואם את רוח העיתון," אינכם כנים עם עצמכם.
להלן ציטוט מתוך מבחר המכתבים שלכם שפורסמו במדור "מכתבים" בעיתון "הארץ", מאז השבוע שעבר, כשהעיתון החל להפיץ למינויו את התוספת הכלכלית המורחבת:
"תודה על הודעת הארץ, המבשרת לנו כי מדור הכלכלה ישתפר וייקרא The Marker. עכשיו אני מצפה בקוצר רוח לעיתון המשופר The Country." – על פניו, זו פנייה צינית-הומוריסטית, אך בבסיסה זוהי טכנופוביה בהתגלמותה.
"אני מברך על השיפור, אבל איני מעוניין לקבל לביתי עיתון עברי ששמו The Marker. שפת אמי ועמי אינה זקוקה לשדרוג. כאשר העיתון כולו יעבור שדרוג וייקרא The Land אבקש להפסיק את חתימתי על הארץ". – מדוע לכתוב בדרך מליצית? מדוע לא לומר בפירוש, אני פטריוט?….
"אני קורא ותיק של הארץ יותר מ-40 שנה, בהפסקה קלה בעת שירות חובה בצה"ל. בשנים האחרונות אני נדהם בכל פעם שהעיתון משנה צורה לרעה… השינוי האחרון הוא אחד הגרועים מכולם." – זו טכנופוביה לשמה.
"זה כמה ימים, שכמנויה על הארץ אני מקבלת את המוסף החדש לענייני כלכלה וצרכנות, שבדמותו החדשה נקרא The Marker. למרות תכניו ועיצובו העשויים לעניין, השם הזר מקומם אותי". – וזו בוודאי פטריוטית.
"ההתכוונות לרצונו של הקורא ולנוחותו והפנייה לקהל הרחב ביותר על ידי הרחבת מגוון הנושאים – הם הנושא העיקרי של 7 מתוך 11 הפסקאות במכתב לקוראים שצורך לעיתון הארץ בשבוע שעבר…. [אבל] כבר למראה החוברת הראשונה, התפוחה ומלאה בכותרות פרסומת וצבעים, עולה בי געגוע למתכונת הנזירית וחמורת הסבר הקודמת". – הערה מכובדת, פונה ישר לעניין בלי להתייחס לכותרת הלועזית. פנייה המעמידה את החידוש בקונטקסט ההיסטורי של "מוסד העיתונאות ותפקידיו". כן, מכתב זה יוצא דופן מבין השלל שפורסם. אבל לבסוף, מתברר שאינו מחמיא כלל וכלל אלא פוסל את המתכונת בגלל שלל צבעיה.
ועוד תגובה "אני מביע… תמיהה על כך שעיתון ישראלי מכובד כמו הארץ מתקשה למצוא שם עברי הולם למוסף החדש שלו ובוחר בשם לועזי… הואיל וגם בלשכת הנגיד בבנק ישראל השפה השלטת תהיה אנגלית… אולי מוטב…. שכל המוסף הכלכלי, או אפילו עיתון הארץ כולו, יופיע בשפה האנגלית, ככה נהיה כולנו חלק אינטגרלי מ'הכפר הגלובלי'. מסעודה משדרות תעבור קורס מזורז ללימוד אנגלית, הדולר יהיה המטבע המקומי, וכל תחלואינו יתמוססו. חוץ מהשם הנורא, אני חייב לציין לטובה את המוסף החדש, את מגוון הכתבות ותוכנן."  – יפה!! הנה לכם מחמאה ברוח הומוריסטית משיבת נפש, למרות הפתיח וגוף המכתב שמכוונים להשמיץ את חוסר הפטריוטיות של המוסף החדש.
ועוד אחת אחרונה "כמנוי ותיק של העיתון אנו בושים ונכלמים: עיתון הארץ, מראשוני העיתונות העברית, נותן יד לחיסול השפה העברית" לא פחות ולא יותר. "אני מציע ואף מרשה לעצמי לדרוש לוותר על השם בלועזית, או לפחות לרשום בצדו גם את השם בעברית…" – אכן, מלים כדורבנות – פטריוט וקונסטרוקטיבי כאחת.

ב.

אבל נניח לזה, ונפנה לשאלה היותר דוחקת –
מה טעם ראה העורך של מדור המכתבים לפרסם דווקא את אלו?
מניסיוני, לא כל מכתב למערכת העיתון זוכה להתפרסם במדור זה. הווה אומר, לעורך יש שיקול דעת אינטרסנטי מה לפרסם בעיתון המשלם לו את שכר עבודתו ולעתים גם שיקול דעת מקצועי לגבי איכות הכתיבה ומידת העניין והרלבנטיות של מכתב שנשלח למערכת העיתון.
קל לנחש איזה שיקול דעת התערב בבחירתם של מכתבים "טכנופוביים" ו"פטריוטים" של קוראי העיתון הוותיקים, המטיחים ביקורת בעיקר נגד שמו של המוסף הכלכלי THE MARKER, ורק מיעוטם (אחד בלבד!!) מודה שזוהי תוספת מבורכת לעיתון?
מאז השבוע שעבר עקבתי אחר תכני המכתבים העוסקים בחידוש שהתווסף לעיתון. אני לא מאמינה שזהו המשוב היחיד שהגיע למערכת. פשוט לא יכול להיות שיש רק טכנופובים המציגים עצמם כפטריוטים.
נכון שהנטייה האנושית היא לא להשקיע זמן ומאמץ כשאין בעיות, ולכן מה שבסדר יודע שהוא בסדר, מכיוון שאין תגובות שליליות עליו. נכון שמי שמשלם ממיטב כספו ונמנה על קוראיו הוותיקים של העיתון רוצה לקבל תמורה בעד האגרה ולכן טורח לנסח את דעותיו על המוצר רק כשאינו חש כל שביעות רצון מהשיפורים הנעשים "על חשבונו".
למרות זאת, הסטטיסטיקה אומרת שהפצת מוצרים חדשים מניבה תגובות מאוד מעורבות. ותמיד יימצא אותו אחוז קטן המברך על המוגמר, ממהר לאמץ אותו ומקדים להביע דעתו לגבי היתרונות של המוצר. כולנו נתקלים בפרסומות למוצרים ומותגים חדשים שאיננו חייבים לרכוש אותם. אנחנו בודאי נרכוש אותם כשהשכן או החבר שמיהר לאמץ חידושים אלו יספר לנו שהמוצר טוב וראוי, ובהחלט שווה את הכסף.
שלא יספר לי עורך מדור המכתבים שלא היה אף מכתב שמתחילתו עד סופו שר שיר הלל לתוספת החדשה לעיתון. או שמא, התוספת הרעננה והמעולה הזו מציגה את מדור המאמרים בעיתון הארץ לפתע באור חיוור ואנכרוניסטי???

ג.

עדכון כללי – במילה הלועזית "מרקר" משתמשים כולנו ומפעילים אותה בהטיות דקדוק שונות – מירקרתי, למרקר וכן הלאה. לפי האקדמיה ללשון marker הוא "מסמן", "מדגש" אבל אין מילה ספציפית לפעולת הסימון בעזרת העט הזוהר. ובדרך כלל, כולנו "ממרקרים" מילה, שורה וכן הלאה. אבל, כלוגו שכבר מופיע זמן רב כאתר אינטרנט, The Marker – איך היה צריך להכתיר את המוסף הכלכלי? ומי שיתבונן בלוגו עצמו יבין שתפקידו של המוסף הכלכלי החדש הוא למרקר את הדברים החשובים ביותר ביממה הקודמת, דהיינו להדגיש או לסמן. ובכל זאת, לסמן או להדגיש איננו שווה ערך למילה הלועזית "למרקר". היא יוצרת תמונה מנטלית מדויקת של העברת צבע זוהר לשם הדגשת הטקסט.

ד.

ולסיום, המלצה שימושית. אתר האינטרנט של הארץ מספק מה שנקרא בלועזית – The Marker newsletter – כל אחד יכול להירשם ולקבל לתיבת האימייל שלו מידע על הסיפור המרכזי ועוד,ביממה החולפת, חינם אין כסף!!
כתובתם –
http://www.themarker.com/?from=hasot
 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נעמה  On 18 בינואר 2005 at 5:42 pm

    למה מי שמבקר את שינויי הלשון (ואפילו הצורה) הוא טכנופוב. למשל, כך את מכתירה את כותב המכתב הראשון שציטטת, המתייחס לשינוי השם בלבד. מה הקשר לטכנופוביה? נניח שאת צודקת שמדובר בקושי להתרגל לשינויים בפני עצמו – ללא קשר למהות שהיא השימוש בשם לועזי בעיתון עברי – לא כל פחד משינויים הוא טכנופוביה, כידוע.

    ההערה שלך לגבי השימוש במלה הלא-עברית "פטריוט" מזכירה לי את אלו שתמיד "מחזירים" לנוטרי השפה שגם אקדמיה, בצירוף "האקדמיה ללשון עברית" היא מלה לועזית. כן, אבל יש מילים שהן כבר חלק מאוצר מילים בינלאומי. עם כל הכבוד (ויש כבוד), "מרקר" היא לא אחת מהן. זה לא אומר שאין סיבות טובות להשתמש בה במקרה הזה: בשבוע הראשון לחידוש הופיע גיא רולניק בטלוויזיה והסביר, לשאלת מראייניו, שדה-מרקר התחיל כאתר אינטרנט שהגיוני לתת לו שם לועזי שכן ממילא מקישים את השם באנגלית. כיום זה כבר מותג שלא יהיה רציונלי (כלכלית) לשנות.

    אהבה של אנשים לשפתם איננה דבר להתבייש בו, היא חלק מתרבותם. המכתבים למערכת היו משעשעים (במובן החיובי של המלה), ואני שמחה שיש אנשים שעדיין אוהבים את העברית די כדי לא להתעצל ולכתוב על כך מכתב למערכת. כמו שציינת, בד"כ אנשים מגיבים כאשר הם לא מסכימים. אשר לשיקוליו של עורך/ת המדור: מדור המכתבים למערכת לרוב אמור להיות "לעומתי", כלומר לייצג עמדה שונה מזו שמבטאים מאמריו השונים, או להעביר ביקורת על החלטות מערכתיות כמו זו שבה את עוסקת.

  • סיגל  On 18 בינואר 2005 at 7:10 pm

    את יותר מצודקת. אבל כדאי לשים לב לכמה מרכיבים בסיפור:
    מהיכרות מסוימת עם קבוצת הארץ, אני ממליצה לקחת את ההסברים של רולניק עם מעט מלח. לחברים בעסק הזה, שלא הייתי נותנת להם לנהל מכולת שכונתית – ניהול זה לא הצד החזק שלהם – יש נטייה לתרץ כל בעיה תוכנית בשיקול כלכלי (מה שהבאת הוא דוגמה טובה), וכל בעיה כלכלית בתירוץ תוכני. ככה הם נהנים מכל העולמות, כלומר סובלים. די לזכור את פניקת הפטריוטיות שאחזה בעמוס שוקן בעקבות מכתבה המפורסם של ע. לינור.
    כמובן שגם אותי הלועזית הזאת מעצבנת. אפילו שקלתי לבטל את המנוי. כמובן שלא עשיתי את זה – אני רגילה. מי שעובר פעמיים-שלוש בשבוע את יואל מרקוס יעבור גם את זה

  • גילעד  On 18 בינואר 2005 at 7:34 pm

    למרות ההיקש הויזואלי בין השורה המודגשת לבין שם האתר/עיתון, אני מאמין שהבחירה בשם The Marker התייחסה בעיקר למשמעות ה"מסמנת" של השם, בבחינת "סמן" ולא "מדגיש", מבחינה זו, השם אמור להפנות אותנו לקונוטציות מסוגו של מארק טווין, ולא של "טוש הדגשה זוהר מספר 4".

  • ד"ר בוציפלוס  On 18 בינואר 2005 at 9:24 pm

    לא כולנו "ממרקרים".

  • תרצה הכטר  On 19 בינואר 2005 at 10:56 am

    והחלטתי לחזור עם מידע נוסף על הערך "טכנופוביה" ועוד משהו שמצאתי בהארץ היום במוסף הספרים. אני מתכוונת להקדיש פוסט נפרד לשני אלו.
    פרט לכך – מבחינה מסויימת נעמה צודקת וכך גם סיגל. יש באמת כאלו שמפריעה להם כותרת של מוסף קבוע של עיתון הנחשב משכמו ומעלה, שאותיותיה לועזיות. אבל לאחר שתקראו את הפוסט הבא תחשבו קצת אחרת. תבינו שהפחד מפני הזר והבלתי צפוי הוא שם המשחק. מה פתאום מוסף הכלכלה גדל כל כך, מה יקרה לשאר חלקי העיתון ובכלל לאופיו. זה מפחיד. מישהו מוכן להודות בכך שנתקף בחרדה? לעתים רחוקות אבל בדרך כלל לא. המפלט המיידי והנוח במקרה שלנו הוא הכותרת.
    את גילעד לא כל כך הבנתי, ואחרון – המכנה עצמו כד"ר בוציפלוס, הערתך באנגלית משמעשעת ונחמדה.

  • גילעד  On 19 בינואר 2005 at 11:48 am

    כוונתי היתה לתפיסה המוטעית לפיה The marker מתייחס ל"המדגיש". כוונת השם, לפחות לפי הידוע לי מאנשים שהיו מעורבים בהקמה, היא לבטא את יכולתו של מקור המידע הזה "לכוון" (כמו תמרור או חץ) לעבר משהו (טרנדים, מידע, אנליזה) ולא "להדגיש", ולכן הנטיה שלך אחר ה"ממרקרים" במקרה הזה קצת מוטעית.

  • תרצה הכטר  On 19 בינואר 2005 at 5:01 pm

    שאתה היית בסוד העניין, אבל הצצה בלוגו מעידה על כך שמדובר במריחת טוש ירוק לצורך הדגשה. אם זה אכן כך, מדובר במרקור בכל זאת.

%d בלוגרים אהבו את זה: