סייברספייס ודעת קהל

להלן קישור למאמר שלי:  "אינטרנט, קהילות וירטואליות ודעת קהל", שפורסם במגאזין ברשת, כתב העת של האגודה הישראלית לאינטרנט.

http://www.isoc.org.il/magazine/magazine.html

תקשורת באמצעות מחשב שימשה בסיס למחקרים רבים.

מה שנקרא "תרבות האינטרנט" נחקר לאחרונה על ידי אנשי אקדמיה ואחרים.

במאמר שלי, אני מאפיינת תקשורת בין-אישית-באמצעות-מדייה-דיגיטליים, כתקשורת אולטימטיבית בסביבה דמוקרטית.

הדיון מוביל לטענה ש"קהל" ו"מרחב ציבורי" עוברים תהליך של שינוי משמעותי בסביבה הנקראת "מרחב וירטואלי", וכתוצאה מכך, "דעת הקהל" מקבלת אופי יותר דמוקרטי.

רבים טענו שבעידן של אמצעי תקשורת מודרניים, קולו של הציבור לא נשמע, ושהתקשורת רק מתיימרת לייצג את דעת הקהל.

במאמר אני מתייחסת לתהליכים ולדינמיקות של ההתקשרות דרך המחשב. ובמבט פוסט מודרניסטי, הכולל עולם מושגים שמותאם לעידן ההתקשרות דרך המחשב, אני טוענת שצורות שונות של אינטראקציה באמצעות המחשב עתידות לחולל פלאים בעולמם של השואפים למימוש מלא של תהליכים דמוקרטיים ברוח חזונו של רוסו. אני מבקשת לטעון שההשפעה שלנו כ"קהל" בעידן הדיגיטלי תהיה משמעותית, ותתרחש "מבפנים כלפי חוץ," כתוצר של תהליך בלתי נמנע העובר על האדם "הדיגיטלי", בין אם הוא/היא מהזרם המרכזי או מהשוליים החברתיים.

זווית ראייה זו, בנויה על תפיסה "חדשנית" לגבי זהות הפרט. לא עוד זהות סטטית אלא זהות מורכבת ודינמית, כזו המשתנה ללא הרף. לא עוד תפיסה של עולם וירטואלי הקיים במנותק מהעולם הממשי, אלא עולם בעל גבולות חדירים שדרכם נכנסות ויוצאות ישויות סובייקטיביות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עזי  On 4 בינואר 2005 at 4:21 pm

    הרעיונות שהובעו במאמר אינם חדשניים אלא תואמים טענות והגיגים של פילוסופים וסוציולוגים ו"סתם" אנשי מחשבה. האינטגרציה האולטימטיבית בין ההתקימות בקהילה ה"ממשית" ובמקביל לה בקהילה המקוונת (בחלקה וירטואלית) מאפשרת אמנם מילוי צרכים וציפיות שונים מצד הפרט ובמקביל לאפשר התקיימות של חברה מתקדמת בעידן הפוסט מודרני, שאולי כבר ראוי לכנותו פוסט-פוסט מודרני.

    מה שחסר לי מאד במאמר הוא ההיבט האישי, להבדיל מהחברתי, בניתוח ההווייה האנושית שהיא, בעצם, המטרה שמאחורי טיעון של פוליטיקאי, איש-רוח, או רתוריקן, למשל. כלומר, כולם טוענים בזכות שינוי או היבט אחר ומקורי של תהליך חברתי, תופעה, התרחשות, נוהל, מוסד חברתי, או התקיימות, בהנחה שהם – בסופו של דבר – משרתים את אושרו ורווחתו של האדם. אך האדם הולך להם לאיבוד בשפע העצום של הרתוריקה הפילוסופית, עד כדי כך שהוא שואל את עצמו את השאלה הצינית (אך המדוייקת כל-כך) אם החברה בכלל מורכבת מפרטים מרגישים, חושבים, רוצים ומצפים או שמא היא תוצר דימיונו האקדמי, או גחמותיו, של הוגה-דעות שחי בואקום ומתווכח (או מסכים) עם הוגי-דעות אחרים שחיים בואקומים דומים.

    במילים אחרות – היה מועיל יותר, ובוודאי שמשכנע הרבה יותר, אילו מאמר כזה היה משלב בתוכו את הידע העצום שנצבר לגבי *האדם* בסייברספייס – האדם כפרט בעל משמעות מעבר להיותו גרגר באוקיינוס של מילים.

  • תרצה הכטר  On 9 בינואר 2005 at 1:35 pm

    שהוא בעיקרו דיון על תפיסות חדשניות יותר של המושג "דעת קהל" וכיצד ההתקשרות דרך אינטרנט עושה הבדל גדול בזהות שלנו.
    מצד אחד אפשר להתייחס למאמר כפילוסופי.
    מצד שני, ה*אדם* זוכה להתיחסות באשר הוא אדם. משום שלפי המתואר, בעידן שבו ניתן להתבטא בחופשיות יחסית, דרך האינטרנט, הסובייקט עצמו הופך לנזיל, פחות מקובע, פחות מרגיש צורך להתגונן. בקיצור, זהו סובייקט הנושא בקרבו קודים מעולם המציאות לעולם הוירטואלי וחוזר חלילה, ותוך כדי כך בונה אחרת את המציאות. הוא נושא את דגל השינוי בגופו. הוא מייצר מציאות שונה משום ש"קיומו" שונה.

  • עזי  On 10 בינואר 2005 at 11:42 am

    תרצה,

    אני מבין בהחלט את התפיסה שלך – אך אני דווקא מתעקש לכנותה "פילוסופית" שכן היא מדברת על עקרונות, כללים ורעיונות שאולי מאפיינים (או יאפיינו) *חברה* ו*תרבות* בעידן פוסט-פוסט-מודרני אך בוודאי שלא את האדם כאדם.

    אינני רואה את ההתייחסות שלך ל"אדם באשר הוא אדם" כפי שטענת. דווקא נראה לי שהאדם באשר הוא אדם הולך לאיבוד במאסה הפילוסופית; הוא מאבד זהות, עצמיות, ייחודיות ואולי קיומיות כאדם. אילו הייתי רואה זאת כמוך (וכמו פילוסופים או מתפלספים) הייתי נאנח וממשיך ללגום מכוס הבירה האייכותית שלצידי, מתענג על הטעם המריר והמעודן והסחרחורת הקלילה שבראשי, ואולי מוסיף מנגינה לשירת הפוסט-פוסט-מודרניזם שיש בה הרבה יגון על אובדן הזהותיות והעצמיות.

    אך בניגוד לך אני דווקא רואה ומרגיש את האדם בתוך הסבך הסייברספייסי ומתמקד בו, בהווייתו, חוויותיו והעצמיות (השונה) המתפתחת שלו. לא רק שאדם לא מאבד עצמיות וזהות, לפי תפיסתי, אלא שהוא מתעצם להיות רב-זהותיות ובעל עצמיות מוגברת ומחוזקת – וזאת בזכות ניטרול סטטוסים חוסמים, אפשרות מתקדמת לביטוי-עצמי, יכולת תקשורת נוחה, מהירה, זולה ואייכותית, והכי חשוב – הקטנת הפער המובנה חברתית בין האמיתיות לפוזה שלו. לחיים!

    אדם פוסט-פוסט-מודרני שכזה הוא לא רק מתקדם יותר אלא דווקא מתגבר על אובדן הזהות שהחברה המותגית-מסחרית-כוחנית גרמה לו. לא רק שהוא דווקא קובע (בניגוד לטענתך) אלא שהוא קובע יותר מאשר אי-פעם! אכן, המציאות האינדיווידואלית שונה ומשתנה לטובה – וכל זה לא בא לידי ביטוי בראייה הגלובאלית שהצגת אותה.

  • תרצה הכטר  On 10 בינואר 2005 at 7:29 pm

    אני מתרשמת שאתה לא רק מחווה דעה, אתה מתמצא בספרות על הממד האנושי והחברתי בעידן שבו התקשורת נעשית באמצעות מחשב.
    במאמר שלי יש רעיון שאולי לא הובלט דיו –
    מרחבים רטוריים, במובנם כמוסבר לעיל, הם מקור לא אכזב להעצמה (Empowerment) המוליך, בלי ספק, למעורבות אזרחית יעילה. לשון אחר, בעיני הפוסט-מודרניסטים "העצמה" נתפסת
    כתכונה אינהרנטית של "המרחבים הרטוריים",
    – לפיכך, אינני רואה סתירה בין מה שכתוב במאמר לבין מה שאתה מרגיש לגבי השפעת הסייברספייס על האדם עצמו.
    שים לב לכך שאני משתמשת גם במושג סובייקט, ולא אינדיבידואל, כמובן כדי להבחין בין אדם בעל תחושת עוצמה לבין אדם נטול יכולת, אובייקט.
    מה דעתך?

  • עזי  On 11 בינואר 2005 at 11:52 am

    אכן, תרצה, אני מתמצא היטב בספרות הרלוונטית.

    הטענה שלי היא שהניתוח והראייה של המציאות ברמה כוללנית ומופשטת כפי שהצגת אותה מאבדת את הדבר הכי חשוב (לפחות לדעתי ולטעמי) והוא האדם. בתפיסתי, החברה באה לשרת את האדם ולא להפך. כל המרחבים, היחסים, המימדים וההיבטים של תקשורת ויחסים בחברה הגלובאלית או הלוקאלית מתקיימים במודלים שבונים חוקרים והוגים על-מנת לעזור להם (ולצרכניהם) להרהר על מהויות שונות, בדרך כלל בעלות חשיבות פילוסופית גרידא. בכך הם מאבדים את הקשר למטרה ולמהות החשובים ביותר – האדם. אכן, שמחתי לדעת שאת מתייחסת אל האדם כסובייקט, להבדיל מאובייקט, אך עדיין סובייקט זה מהווה במשנתך נקודה חסרת-חשיבות מיוחדת מעבר להיותו מרכיב סתמי למדי בתוך המכלול החברתי.

    בראייתי, זה מקביל לפיתוח מודלים מתמטיים סבוכים ומורכבים להסבר תנועתיות של מערכת השמש שלנו – מה שבוודאי יש לו חשיבות רבה מאד לניבוי התנגשות מטאור בכדור הארץ בעוד 800 שנה או, להבדיל, לפיתוח תוכנה משוכללת מאין כמוה (שלא לדבר על החשיבות לגבי משרתם ומשכורתם של אי-אלו אלפי חוקרים). אך המודלים האלו לא משמשים כלל את מי שעושה חשבון איך לגמור את החודש או איפה כדאי לו לחסוך ליום סגריר. ההקבלה מתייחסת לזה שמתמטיקה וחשיבה יש בשני השימושים האלו, אבל המוקד שונה לחלוטין. השאלה היא את מי המאמר שלך בא לשרת ואת מה הוא בא להסביר, והאם כל זה ראוי לאור ההנחה הבסיסית (שלי) שמה שהכי חשוב – בהקשר לנושא הכתיבה שלך – זה *האדם* בתוך ואל מול הרשת.

    "מעורבות אזרחית יעילה" היא אמנם אחד התוצרים האפשריים של שימוש ברשת, אם כי גם היא משנית בחשיבותה. גם היא משקפת אקסיומה בסיסית שלך שהחברה היא מהות שיש לטפח אותה לכשעצמה, ללא קשר לאושרו ורווחתו של הפרט בה. מה שמעניין אותי, ונדמה לי שאת רוב האנושות (המשתמשת ברשת, לפחות), זה כיצד הפרט מתעצם, מנצל, מתרווח, מתאשר, מתקיים ומתקדם בסייברספייס. הטענה שלי אינה שאת לא מכירה בכך, אלא שעניינים (הכי חשובים) אלו הולכים לאיבוד בחיבור ההגותי שלך. בכך אני רואה פיספוס אדיר, אך לא סתירה. נראה לי שאם תתקרבי בזוּם משמעותי לחיי אדם, ותשימי בצד את המהויות המופשטות של החברה הפוסטית, תגלי אוצרות מדהימים ובכלל תובנות מפתיעות, שבלעדיהם המילים של מאמרים והרהורים יישארו בגדר אמירה בעלמא.

  • תרצה הכטר  On 11 בינואר 2005 at 2:39 pm

    שאגב, נעשה כמובן כל הזמן על אתרי צ'ט וכן הלאה.
    גם בספרו החדש של יורם יובל – מה זאת אהבה – יש התייחסות למיקרו, לאדם ולחוויותיו בעולם הוירטואלי עם השלכות לגבי המציאות – כך שאפילו הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה עוסקות בכך. ואולי הן מיטיבות יותר מחוקרי תקשורת להתבונן רק ביצור הזה, בשר ודם, ולהתחקות אחריו בעידן הפוסט מודרני.

  • עזי  On 14 בינואר 2005 at 8:05 am

    למה "אפילו הפסיכולוגיה"? זה פחות לגיטימי, חשוב, מקובל או רצוי מאשר התייחסויות של חוקרים בתקשורת, סוציולוגיה, טכנולוגיות למיניהן, או עיצוב? אולי המונח "אפילו" שבו השתמשת מלמד יותר מכל תוכן דברייך על הזנחה רעיונית של מה שחשוב באמת, תרצה! הרי זו בדיוק הנקודה שהעליתי! איך אומרים העו"דים: I rest my case.

    אכן, ענף קטן של הפסיכולוגיה מתמקד בשאלות אלו, ומתבטא בצורה אינטנסיבית בספרים, מחקרים, כתבי-עת והמון מאמרים. אני ממליץ לך מאד לעיין בהם פה ושם (יותר מסיפוריו הנחמדים של יורם יובל, שאינו מומחה לנושא) למען שינוי הפרופורציות שאני ממליץ עליו.

    בסופו של דבר אפילו את, בשר ודם, תסיכימי אתי, לדעתי, שמה שבאמת מעניין, חשוב ורלוונטי ביותר הוא האדם, קיומו, בריאותו ואושרו בסביבות הוירטואליות המתפתחות, בשילוב עם המציאות הפיזית אליה נולד, הרבה יותר ממערכות מופשטות המשתקפות במודלים סבוכים של מדענים הוזים.

%d בלוגרים אהבו את זה: