הנצחה: אישי ציבור בישראל

במקומון המגיע אל תיבות הדואר של תושבי רמת גן וגבעתיים, ומודפס ב-70.000 עותקים, פורסמה ב- 16.12.2004 ידיעה, לפיה ראש עיריית רמת גן, צבי בר, פנה במכתב אישי לראש הממשלה בבקשה להעביר בהקדם החלטה, לפיה ייקרא פארק איילון בשם "פארק איתן".
 
רפאל איתן ז"ל היה ביטחוניסט ותפקד כרמכ"ל במלחמה שנויה במחלוקת, אך הוא גם כיהן בממשלת ישראל כשר לאיכות הסביבה, קיבל וביצע החלטה היסטורית להעתיק את אתר מזבלת חירייה ממקומו בלב גוש דן לדרום הארץ, לאורון.
 
ידיעה זו מופיעה גם באתר האינטרנט של עיריית רמת גן בתוספת פרטים מדוייקים יותר אודות הפנייה שהוגשה על ידי בר לראש הממשלה, ב-1.12.2004. באתר האינטרנט עצמו ניתנת אפשרות לכל מאן דבעי לתמוך/להתנגד באמצעות הצבעה בעד או נגד ההחלטה הזו.
 
מאחר ומדובר בהנצחה של אישיות רבת פעלים במהלך ההיסטוריה של המדינה רצוי היה להפיץ מידע ספציפי זה לבתי האב ברחבי המדינה. זאת כמובן, כדי שאחרים יוכלו גם הם להביע עמדה, לשקול את העניין ולהשקיע מחשבה באיש, רפול, השנוי במחלוקת בשל פועלו בתחום הביטחון. הנצחתו של רפול כשר שעמד בראש המשרד לאיכות הסביבה במחצית השנייה של שנות ה-90, מבליטה כמובן פן אחד באישיותו של אדם שנוי במחלוקת זה.

אינני רואה טעם לפגם בכך שייקרא על שמו פארק, שבינתיים קרוי על שם נחל איילון (ולא על שמה של אישיות היסטורית אחרת).
 
לעניות דעתי, הנצחה של אדם שכך פעל ,ואני בטוחה שלא התעצל כשר וירד פעמים רבות לשטח כדי להיות בעניינים ולבדוק מקרוב, במו ידיו ובאופן אישי, את המפגעים והאסונות הצפויים מאתר הפסולת חירייה, הינה הנצחה על בסיס ממשי, דהיינו, על סמך פועלו של האיש. אין ספק, לרפול הייתה מודעות גבוהה לאיכות הסביבה. הוא היה האדם הנכון במקום הנכון כשנבחר לשר לאיכות הסביבה.
 
ניסיונות להנציח שמו של אדם בדרכים אחרות, כגון שמות רחובות או שמות אתרים שלאותה אישיות לא היו יד ורגל בהקמתם או הפעלתם, נראים לי תמיד מאולצים. אין גם להתפלא על שילדי ישראל אינם יודעים בדרך כלל דבר על האישיות ששמה מופיע, לדוגמא, על שלט בפינת הרחוב.
היוזמה והפנייה של בר אל ראש הממשלה בענייו הנצחת רפול היא מעשה אמיץ כשלעצמו ומעיד על עירנותו של ראש עיר. ולכל המלעיזים אפשר לענות כך, נכון שהוא פוליטיקאי אבל ראו כיצד הוא עושה ומזיז דברים מתוך הבנת המאטרייה.
 
כתושבת חדשה ברמת גן, וכמי שהתגוררה מרבית חייה בשכונה שקטה ושלווה מוקפת ירק, מסוגלת אני להעריך יוזמות כמו אלו של בר. היוזמה לגבי רפול רק מחזקת את דעתי שהנצחה חייבת להיעשות על בסיס ממשי, על קשר בין המקום הפיזי, או הארגון או הרעיון וכן הלאה, לבין פועלו של האיש ה ראוי להנצחה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דוד  On 17 בדצמבר 2004 at 3:20 pm

    לא הייתי ממהר לקרוא לפארק איילון על-שמו של רפאל איתן. אם אני מבין נכון, לא הייתה לו נגיעה למקום עצמו. על-פי ההיגיון שאת מפעילה, היה צריך לקרוא לאתר האשפה שהוזז ביוזמתו מחיריה דרומה, על שמו של רפול. אבל בוודאי לא זאת הייתה כוונתך.
    או אולימשהו בנמל אשדוד, במזח עליו מצא את מותו. לא נראה לך יותר הגיוני? לא, אל, את צודקת. צריך משהו יותר רציני. מה דעתך שעיריית אשדוד תיזום משהו ולא עיריית רמת-גן? מה, את אומרת גם וגם? כמו עם רבין? שהונצח עד דק? ופרס, עוד בחייו, עם מרכז פרס לשלום, על-פי הקריטריונים שלך, החתרן הבלתי נלאה לשלום והמכון שלו.
    כתבת שלרפול הייתה מודעות גבוהה לאיכות הסביבה ועשה ועשה. ניגשתי לכתובים, ומצאתי שם שרפול , תתפלאי, היה מעוניין מאוד בתיק החינוך בממשלת רבין. לא קיבל. כשביבי נבחר, רצה רפול תיק בטחוני, אבל היה מסובך בחקירה משטרתית, ולכן קיבל את תיק איכות הסביבה, יחד עם התיק הקבוע שלו – חקלאות. רפול היה בענייני איכות הסביבה כשלוש שנים. לעומת זאת, הוא היה 35 שנים במדים. עשה מעשי גבורה וכל מה שתרצי, אבל שנותיו כמפקד הצבא לא היו מהמוצדקות ביותר. ועדת כהן פסקה שאיתן לא פעל כיאות למניעת הטבח במחנות סברה ושתילה, אך נמנעה מחריצת מסקנות אישיות ביחס אליו, כיוון שפרישתו מצה"ל מישמשה ובאה (על-פי הכל פוליטי, של עמוס כרמל). כלומר, הוא לא ממש שילם מחיר על חלקו בפיאסקו של לבנון.
    יש להניח שהמתנגדים לקריאת הפארק על שמו יביאו את כל מה שיש להם נגד רפול החייל. את בוודאי אומרת שזה לא הוגן. אולי. אבל בואי נבדוק רגע את מי שמציע את ההצעה. ראש עיריית רמת גן צבי בר, אלוף משנה בדימוס, ברוב שנותיו בצבא היה בצנחנים לצד נחשי מי? יפה. האםיש סיכוי כלשהו שראש העיר פנה לראש הממשלה, גם הוא כידוע מחובשי הכומתה האדומה, להעביר בהקדם החלטה לשינוי שם, דווקא מסיבה זו, שהם כולם, אבל כולם, קודם כל חברים במסדר האולד בויז? או שאולי, כמוך, הוא חשב איכות סביבה?
    תחשבי פעם נוספת.
    שבת שלום

  • קורינה  On 17 בדצמבר 2004 at 10:31 pm

    ועכשיו אגש לחצי החלש.
    למה, אבל למה כשחושבים על מקומות גדולים, נותנים אותם לפוליטיקאים.

    במדינה הזו חיו ופעלו סופרות, משוררות, אמניות.
    הן אהבו טבע גם אם לא ניהלו משרדים וחילות בשר ודם.
    למשל, פארק ציונה תג'ר. תראו כמה ארנבות במכה אחת. גם שם ציוני, גם מזרחי, וגם ציירת שהנציחה נופים בציורים שייזכרו הרבה אחרי שידעו על שם איזה יהושע מהתנ"ך הפארק בתל-אביב.
    בעיה קטנה – השם הוא שם של אישה.
    טוב, אז אולי נעמי שמר, אה?

  • תרצה  On 19 בדצמבר 2004 at 3:39 pm

    רמזתי בפוסט על עברו המפוקפק של איתן ואת ועדת כהן לא הזכרתי משום שאין זה רלבנטי למה שרציתי לומר. גם על רבין לא כתבתי אלא מי שיודע לקרא בין השורות יראה שבעיני מוצדק, אם בכלל, לקרא מקום על שם אדם שהיה לו קשר למקום, והמבינים יבינו. כך נופלים הטיעונים לגבי עברו השנוי במחלוקת של איתן בתחום הביטחון, הנצחתם של פרס ורבין. באשר לאלו שלא זכו שמקומות גדולים או קטנים ייקראו על שמם, bad luck
    הפואנטה היא, אם בכלל ליזום משהו אז שתהיה לכך הצדקה.
    ככלל, עלה במוחי רעיון לבדוק בשטחה של מדינת ישראל כמה אתרים נקראו על שמם של מנהיגים/ות ומדוע זכו לכך? קראתי הבוקר על משפחה שכולה מתל אביב שעיריית תל אביב הבטיחה להם גן ציבורי קטן ליד ביתם שייקרא על שמו של בנם שנספה באסון המסוקים, הם עדיין לא זכו למימוש ההבטחה.

  • אורי זקהם  On 12 בפברואר 2005 at 2:24 pm

    אני מציע לקרוא לפארק פארק חיריה ולהנציח את הכפר שהיה שם עד שנכבש ע"י כנופית אלכסנדרוני ויתרת תושביו גורשו.

%d בלוגרים אהבו את זה: