גזענות היא [לא/כן] מילה גסה

אהוד אשרי, סופר וכתב מבריק ויצירתי, בעל טור בהארץ השבוע, בשם: "משחק מלים", תוהה בקול רם:

מה למשל רע במשפטים הבאים –

שחורים מול ירוקים…. / יהודי ודמוקרטי – סתם נונסנס…

זה יכול להיות סתם משחק מילים חף מכל סממן של מגמתיות.

בתפקיד של "מצליף" מתמודד אשרי עם סוגיות המסמלות את ההוויה הישראלית, בדרך הראויה ממש להערצה.

שתי הכותרות של אשרי מסירות באחת את המסיכה:

"דופקים את השחורים" – מעלה מהארכיון הקולקטיבי שלנו את זכר "הפנתרים השחורים" ומחאת הקיפוח החברתי-מעמדי

"נפש ערבי הומיה" – חושף מחדש את העצב הנגוע שלנו – התודעה-העצמית הדמוקרטית המזויפת: "מדינה יהודית ודמוקרטית".

להלן שני הסיפורים בלשונו של אשרי – (ציטוט מתוך המקור)

סיפור ראשון

"דופקים את השחורים"

"מוטי מורל מוכר כפרסומאי מניפולטיבי במיוחד, אבל המניפולציה האחרונה שלו חצתה את גבולות האתיקה הציבורית.

"הירוקים דופקים את השחורים" –

זו סיסמת הקמפיין הציני שניהל בשבועות האחרונים בשם בעלי הון שרוצים לבנות 10,000 יחידות דיור בפארק איילון המתוכנן לקום ליד חיריה. הירוקים מתנגדים לבנייה.

אם הם דופקים מישהו, זה את יזמי הנדל"ן ששכרו את מורל. אבל מורל חשב שקשה לגייס דעת קהל לטובת בעלי הון. לכן הוא התחפש למגן "השחורים", שם קוד לתושבי כפר שלם הסמוך לפארק המתוכנן, ושיסה אותם בירוקים. הטענה שלו הייתה שאם לא תאושר הבנייה, תתעכב הקמת הפארק והתושבים ייפגעו.

כלומר, זה כבר לא סיפור של בעלי הון שמחפשים רווח, אלא של "שחורים" שהירוקים גוזלים להם את הפארק….. [לא משחק מלים תמים, של פרסומאי, היה כאן..]

מורל שלף מהגיהינום את הקיפוח העדתי… באותה הזדמנות גילה מה הוא חושב באמת על תושבי כפר שלם – שחורים, דפוקים ומטומטמים. (סוף ציטוט)

סיפור שני –

"נפש ערבי הומייה"

"בכל פעם שנבחרת ישראל בכדורגל מתייצבת למשחק רשמי והמנון המדינה מנוגן, מתמקדות מצלמות הטלוויזיה בפני השחקנים הממלמלים (בקושי) את המלים. בשלב מסוים היא נעצרת, ולא במקרה, על קלסתרו של ואליד באדיר, השחקן הערבי של מכבי חיפה והנבחרת. שפתיו של באדיר חתומות. הוא לא מצטרף לשירת ההמנון. ההימנעות שלו לא פרובוקטיבית. ממראה פניו ברור שהוא פשוט רוצה לעבור את זה ולשמוע כבר את שריקת הפתיחה.

בכל זאת ההימנעות הזאת לא מפסיקה להטריד עיתונאי ספורט פטריוטים. למה, לעזאזל, הוא לא שר? מה, הוא לא ישראלי?

עד השבוע האחרון הקפיד באדיר לא להתייחס לכל התהיות. הוא גם לא נוהג להתייחס לכל הקללות הגזעניות שהוא חוטף במגרשי הכדורגל המקומיים, בעיקר בזה של בית"ר ירושלים. הבנאדם עולה לשחק, לא לנהל ויכוחים פוליטיים.

אבל השבוע השתתף עם כמה משחקני קבוצתו במפגש עם אוהדים. מישהו העלה את שאלת ההמנון. באדיר שוב בחר בזכות השתיקה. אוהד אחר קם ושאל למה הוא מפחד לענות.

ואז באדיר אמר: "אולי אני אשיר בעוד 50 שנה, כשיכניסו את המלה 'ערבי'".

צודק, באדיר. כל הזמן מזכירים לו שהוא ערבי ובסוף עוד דורשים ממנו לשיר "נפש יהודי הומייה".

[פוסט-סקריפט: – את ההמנון צריך לשנות בכל מקרה. גם כי התקווה להיות עם חופשי בארצנו כבר התגשמה, וגם כי אף אדם נורמלי לא ישיר "ארץ ציון ירושלים", כשכל גיחה לירושלים עולה לו בהשפלות ועלבונות.]  (סוף ציטוט מהטור של אשרי).

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דוד כפרי  On 27 בנובמבר 2004 at 2:58 pm

    היה כדאי להביא קישור למקור באתר הארץ.
    האם יש כאן בעיה של זכויות יוצרים?

  • תרצה  On 27 בנובמבר 2004 at 3:55 pm

    הפניה למאמרו של אשרי לטובת מי שרוצה לקרא את הטור בשלמותו. תודה לדוד כפרי.

  • רוני ה.  On 27 בנובמבר 2004 at 4:12 pm

    מעניין לציין שהניגוד שחורים-ירוקים מוכר לנו מחיי היומיום: יש זיתים שחורים וזיתים ירוקים, ויש גם ענבים שחורים וענבים ירוקים. ובשני המקרים, אגב, "שחור" הוא לא בדיוק שחור.

    ויש לי גם שאלה: מהן ההשפלות והעלבונות שהוא סופג בירושלים? והאם כל מי ששר את ההמנון הוא כבר לא נורמלי?

  • דרור פויר  On 27 בנובמבר 2004 at 4:35 pm

    רוני, כנראה שאף פעם לא היית במשחק כדורגל… שחקן ערבי או שחור מתקבל בטדי בנהמות, קללות ושירים די דוחים.

    וגזענות היא לא מילה גסה, אבל גזענים הם אנשים גסים

  • רוני ה.  On 27 בנובמבר 2004 at 9:24 pm

    נבטל את "ארץ ציון וירושלים" ואז כולנו נהיה אנשים נורמלים.

  • דרור פויר  On 28 בנובמבר 2004 at 4:09 pm

    כנראה שלא הבנת, אבל בסדר. שיהיה

  • אבי  On 30 בנובמבר 2004 at 8:27 am

    1. אוהד כדורגל הוא לא ממש בנאדם (אני יודע שאמירה זו היא הכללה/גזענות בעצמה, תודה). מי שמוכן להשקיע כל כך הרבה אנרגיה ורגש במשהו שכלל אינו תלוי בו, הוא פשוט אידיוט. האלימות שלו נובעת מטבעו, אבל בהחלט הבעיה המישנית כאן.

    2. לא איפשרת להגיב לפוסא הבא, אז אני עושה את זה כאן. למרות הזמן הרב שעבר, אני משתתף בצערך על רצח אביך.

%d בלוגרים אהבו את זה: