בכי לדורות –

הרעיון, התפיסה של דורות שגדלו על ים וחול במשך כל עונות השנה , עשויים להתברר בעתיד הלא רחוק כמיתוס לנוכח המתרחש לנגד עינינו בשנים האחרונות.
 
למעט ארגונים סביבתיים, בעידן הקפיטליסטי המכה שורשים בישראל במהירות ובשיטתיות, יש לרבים נטייה להתפעל מטונות של בטון הנשפכים לתוך מבנים וקניונים מסוגננים הקמים לאורך רצועת החוף היחידה שיש לנו לאורך הים התיכון.
 
החברה להגנת הטבע מדווחת שבשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בהיקף תוכניות הבנייה הפוגעות בחופים. ההנחה היא שהסיבה העיקרית לכך היא המאבק הציבורי והמשפטי נגד בנייה זו, והמודעות הגוברת לחשיבות החופים הקיימת בוועדות התכנון.
בנוסף לכך, עמותות כגון גרינפיס ישראל ואדם טבע ודין, חרטו על דגלן כמטרה להיאבק נגד מפגעים סביבתיים ולשמור על זכות הציבור ליהנות ממשאבי הטבע שלנו.
 
נדמה כי המשרד לאיכות הסביבה פועל לעתים בהתאם לדרישות ולקמפיינים של ארגוני הסביבה בישראל, אך בפועל, הם משמשים לו כסות של עלי תאנה.
למעשה, מספקת הממשלה, באמצעות המשרד לאיכות הסביבה, "אקמול" כדי להרגיע את הרוחות, נעתרת לדרישות הארגונים הסביבתיים ויוזמת חקיקה שאמורה להגן על משאבי טבע אלו ועל נגישות הציבור אליהם.
 
על גבי רצועת החוף נבנו פרויקטים לפני 1998 שהם בכייה לדורות. ומאז 1998 נעצרה בנייתם של פרויקטים נוספים, משום שב-1998 פתחה החברה להגנת הטבע בקמפיין להגנת החופים. אולם תוכניות בנייה במקומות נופש וערים ראשיות כגון, כפר הנופש הבונים, קיסריה, כפר הים בחדרה, המרינה בנתניה, בנייה בחופי הרצליה ותל אביב, המרינה באשדוד וכפרי נופש בחוף ניצנים, מרינה באשקלון ועוד, עדיין ממשיכות לזרום לוועדות המתאימות על מנת להשיג אישורי בנייה.
 

הטיפול בנושא הכאוב של היתרי הבנייה הניתנים לכרישי נדל"ן לאורך רצועת החוף, נמשך כבר שנים. המשרד לאיכות הסביבה אכן "רשם לזכותו" חקיקה בנדון תוכניות הבנייה לאורך החוף. החקיקה עד היום לא הצליחה לרשום לעצמה הישגים מרשימים.
האם החוק החדש מיטיב לענות על הליקויים של החוק הקודם?
 
כותרת של מאמר שהתפרסם בהארץ הבוקר (של צפריר רינת) אומרת:
 
"חוק שאמור להגן על החופים נכנס לתוקף, אבל האם הרשויות כבר ערוכות לאכיפתו?"
 
ראשית, מה אומר החוק?
החוק חל רק על חופי הים התיכון ויש בו שני רכיבים מרכזיים:
סעיף הקובע שיש זכות מעבר חופשית לציבור בכל החופים, והקמתה של ועדת תיכנון ובנייה לשמירת הסביבה החופית. ללא אישורה לא ניתן יהיה לאשר תוכניות בנייה חדשות ברצועה ברוחב של 300 מטרים מקו המים.
 
שנית, מהו הרכב הוועדה?
בוועדה יש רוב לנציגי משרדי ממשלה, ומיעוט החברים בה הם נציגי ארגונים סביבתיים וגופים מקצועיים העוסקים בתכנון.
יו"ר הועדה הוא ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, אדריכל שמאי אסיף.
 
החוק קובע למשל, שכל פגיעה בסביבה החופית תהווה עבירה פלילית.
"כבר היום אמורים אנשי אגף ים וחופים במשרד לאיכות הסביבה להתחיל בבדיקה של המעבר החופשי לאורך חופי הים התיכון, מדובר באיסוף מידע על חופים שנסגרו, והאם הדבר עומד בסתירה לחוק החדש."
אבל – יש בחוק סעיף שלפיו, ניתן להקים גדר או מכשול מלאכותי אחר, אם הדבר נעשה על פי היתר ותוכנית בנייה, וכמו כן ניתן לגבות דמי כניסה לחוף באישור שר הפנים.
 
החקיקה החדשה כבר נידרשה לביקורת חריפה, שאותה הוביל נציב הדורות הבאים בכנסת, השופט בדימוס שלמה שהם. הוא טען שבמקום להבטיח בחוק הגנה מפני בנייה ולהגדיר במסגרתו את החופים כקניין הציבור – נוצר עוד מנגנון בירוקרטי של ועדת תכנון שבהרכבה יש רוב ברור לנציגי הממשלה.
תשובתה של החברה להגנת הטבע  – מהיום מתיר החוק לטפל בכל תוכניות הבנייה שברצועת החוף, לכל אורכה. וכן, כושר התמרון של הועדה שתוקם מוגבל על ידי סעיפים בחוק, המחייבים אותה לתת עדיפות להגנה על החופים. ובאשר להרכב הועדה – ניכרת בה נציגות הרבה יותר גדולה של גורמים סביבתיים, יחסית לועדות תכנון אחרות.
 
עם כל הכבוד לקואליציה ובעיותיה, לפלשתינאים האמורים לשקם עצמם ולהשלכות המדיניות באזור של הראיס שהלך לעולמו, סוגיית הרס רצועת החוף בישראל אינה מייצרת אצלנו כותרות במידה מספקת.
 
נסו לברר ברחוב הישראל מה ידוע לעוברים ושבים על היתרי הבנייה הללו, על חוקים למניעתם, על ארגונים הפועלים כדי להגן על החופים.
כן, הם שמעו על מאבקים משפטיים בשטח המרינה בהרצליה ואולי גם באשדוד ובאשקלון, אך את מי זה באמת מדרבן לעשות מעשה?
 
יעזור לשלוח טיפ לתוכניות הפופולריות, כגון "ארץ נהדרת," שקבעה שיא של רייטינג בשבוע הראשון של העונה החדשה שלה – שיעלו את הסוגייה בקונטקסט הומוריסטי?
חיים הכט, עמנואל רוזן ודומיהם עוסקים ברווחת הציבור, בעיקר. יצפאן – באקטואליה הפוליטית.
 
מה שברור הוא שמה שלא עושים תשדירי שירות ובוודאי לא כותרות המתחבאות בעמודים האחוריים של העיתונות יכולה לחולל פלאים סדרה פופולרית.
 
רעיונות נוספים? אולי דיווחים ותצלומים שלנו על גדרות, מבנים כמו בתי קפה ומחסומים לא חוקיים לאורך רצועת החוף – לשלוח ישר לחברה להגנת הטבע, בתקווה שזה יעזור לאכוף את החוק החדש.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 15 בנובמבר 2004 at 2:44 pm

    כמו בהרבה נושאים אחרים במדינתנו, הכל טוב ויפה (וגם זה לא תמיד, אבל נניח) במישור החוקי, אבל השחיתות או העלמת העין הטראגית מתחוללת בשטח, בהיעדר האכיפה ו/או בשיתופי פעולה בזויים בין הגורמים ברשות המבצעת והאוכפת לגורמים הנהנים מהפרת החוק. ולעתים יש אפילו התעלמות מופגנת ובוטה מהחוק והתנהגות של מוסדות ממשלתיים שאינה מביישת את המאפיה (כמו למשל בפרשת הגבייה הלא חוקית של אגרת הטלויזיה מנהגים מטעם רשות השידור).
    מערכת המשפט הישראלית כבר הפכה מזמן לעלה התאנה של החברה, ויש לזה כל מיני תוצאות והשלכות לא טובות על שני הצדדים. ואין לי מושג מה אפשר לעשות…

%d בלוגרים אהבו את זה: