הקלף המנצח – הסבר פניך לבוחרים

אנחנו חיים בעידן שבו המסר הויזואלי הוא המסר המכריע.

כך אומרים לנו יועצי תדמית, "עליכם להקפיד על הופעה, לשמור על חזות חביבה ורגועה" ועוד.

העניין הוא שלאדם הממוצע חסר המידע הבא:

בשנות ה-50 כשעמלו חוקרים על הקשר בין טכנולוגיות התקשורת לבין פרצופה של החברה ותרבותה, בלט חוקר בשם מרשל מקלוהן (1911-1980) שאת תורתו אפשר לסכם כך "המדיום הוא המסר". הוא האבא של ביטויים משמעותיים נוספים כגון "הכפר הגלובלי" אבל הפואנטה שלו הייתה שלטכנולוגיית התקשורת יש משקל רב בעיצוב האדם וכתוצאה מכך גם בעיצוב החברה שבה הוא חי. טענתו, שכנראה אוששה גם הפעם בתוצאות הבחירות לנשיאות (על כך בהמשך….) – יש קשר הדוק בין טכנולוגיית התקשורת השלטת בחברה, שאליה נחשף הפרט במידה מוגברת יחסית, לבין התפתחותו במישור חמשת החושים. התוצאה, נוצר חוסר איזון בין חושים מחודדים פחות וחושים מחודדים יותר. ויש לכך השלכות חברתיות ותרבותיות.

ככל שנחשוף אדם לשורות מודפסות, כך יתחדד אצלו החוש הויזואלי וביתר שאת, השאיפה לסדר וארגון, שהרי שורות מודפסות מישרות קו כמו חיילים במסדר המפקד. לטענתו של מקלוהן, גם פס הייצור המפורסם הוא תולדה של עידן הדפוס, הרעיון לפחות.

וכך הגענו לעידן הטלוויזיה – הטכנולוגיה בהא הידיעה שמשכה מיליוני בני אדם וריתקה אותם החל משנות ה-60 המוקדמות בארה"ב עד ימינו אנו.

לעידן הצפייה בטלוויזיה חוקים משלו ביחסים בין בני אדם.

לדוגמא, הדבר החשוב ביותר היום למי שמתעתד להופיע על גבי המסך הוא "לעבור מסך." דהיינו, שהופעתו, מה שנקלט על ידי הצופים בבית ויזואלית יהיה מותאם במאה אחוז לכללים, ל"פוליטיקלי קורקט".

מה נחשב לפוליטיקלי קורקט בהופעות טלויזיוניות?

ראשית, נחמדות, קסם אישי מיידי. אין לקהל אורך רוח, אין מצב שבו כישלון ראשוני יתוקן בעתיד. אתה באויר, הרבץ מיד את החיוך הכי מקסים שלך, עשה פוזה למצלמה, אל תגיד כלום עדיין, העין כבר קלטה משהו, למה לא הכנסת את הכרס? מה עושה האצבע בפה? מה זה הלבוש ה"סבתאי" הזה?

ובני אדם הפנימו זאת. רייטניג של תוכניות מושפע מ"כוכבים" כלומר – כל מי שהופעתם החזותית הוכתרה בהצלחה מייד עם חשיפתם הראשונה לקהל הצופים בבית, ואולי עוד קודם לכן, כשהפרומואים יידעו את צופי הטלוויזיה לגבי מי שעומד/ת להגיש את התוכנית או מי שיופיע/תופיע בתוכנית בשבוע הבא.

כמה שאנחנו אוהבים את המראה הסקסי של …. ואת המראה הגברי של… ואת השרירים והחזה והשד יודע מה של…

ומה כל הפואנטה? מקלוהן הרי אמר שהמדיום הוא המסר – המדיום הוא הגורם החשוב בהא הידיעה בהתפתחות האדם. ואם האדם מטמיע ומפנים את הכללים עד הסוף, הוא נסחף בעיקר משום שהעיניים קלטו אובייקט שהוא "פוליטקלי" לפי כל כללי הדקדוק של "כוכב" הטלוייזיה המצוי.

הרי לכם משוואה מעניינת –

החכם, השקדן, גיבור המלחמה, האחראי (קרי) מפסיד לפיכך משום שחביב הקהל  (בוש), יודע לעבור מסך (בדיוק כשם שרייגן הצליח…)

וזכרו, מה שמסתתר מאחורי זה הנו תהליך התפתחות חושים לא-כל-כך-מודעת שהוסברה והובנה היטב למקלוהן. (אלא שלא כל כך הוכחה על ידו)

אימרו מעתה – לא כל-כך חיוני להיות גאון (של אמא), אבל חובה לעבור את מבחן החביבות, הקסם, צריך להלהיב במושגים של המדיום הדומיננטי – הטלוויזיה.

ברור, יש לכך גם השלכות על החברה בכללותה.

ולהלן טריוויה (בסגנון של שאלה רטורית) –

את מי יכנו בעידן שלנו כ"מנהיג המושיע", זה שמסביר לך את האלף-בית של מלחמה בטרור? לא ולא..

זה שהיה שם ויודע מהי מלחמה מיותרת? שוב, טעות.

התשובה הנכונה היא: זה שאמר "הם לא יצליחו להפחיד אותנו" כשהוא עוטה על פניו ארשת של דאגה מהולה בסימפטיה ואמפתיה.

איך לא יצליחו? אלוהים גדול. כי מה שחשוב בינתיים הוא שזהו הקלף המנצח – עובדה, זה קנה מיליוני בני אדם.

יחי (ג'ורג' וו. בוש) חביב הקהל.

לא שיש לי משהו נגדו, הוא דווקא אמור להיות ידיד של ישראל, אוונגליסט-נוצרי אנטי-מוסלמי….

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מרק ק.  On 3 בנובמבר 2004 at 2:41 pm

    את תעמולת הבחירות? (כן אני יודע שעדין יש סיכוי של 1:10000 שקרי ינצח)

    תהרגי אותי אני לא מבין מה היתה ההתלהבות הגדולה מקרי והציפיה שיביא לאיזשהו שינוי בבית הלבן. בוש הוא מאליטת ברוני הנפט האמריקאים וקרי הוא מאליטת הכסף הגדול של ניו אינגלנד. שניהם למדו לתוארים נחשבים באוניברסיטאות נחשבות ושניהם מעולם לא היו צריכים פרוטקציה, כי לא צריך פרוטקציה כשיש חברים. הרעיון שקרי הוא באיזושהי מידה יותר קרוב לאדם הפשוט מבוש הוא מגוחך. ולא לשכוח ששניהם אנשים דתיים שהולכים לכנסיות המקומיות שלהם. קרי לא שונה מבוש, מי שרצה נשיא שונה מבוש היה צריך להצביע בפריימריס לדין או גפהרט (שלאור תוצאות הבחירות כנראה שהיה מנצח את בוש).

    את הרעיון שבוש ניצח את הבחירות בגלל היכולות הטלביזיוניות שלו יכול להעלות רק אדם שסובל מחוסר שעות שינה. בוש, העילג והמגמגם לעיתים, הוא אישיות טלבזיונית יותר טובה מקרי? בוש שבמקרה הטוב הצליח לסיים בתיקו חלק מהעימותים שלו מול קרי הוא הדודו טופז האמריקאי?

    בוש לא ניצח את הבחירות האלו, את הבחירות האלו ניצחה האגנדה הרפובליקנית. לאורך כל המדינות ניצחו הרפובליקנים במרוצים לסנאט ולקונגרס שיבטיחו להם את השליטה לעוד שנתיים, ובכל המדינות שעמדה בהם לבחירה האפשרות לשלול מהומואים את היכולת להינשא היא התקבלה.

    ודרך אגב מאיפה את יודעת שקרי חכם? היכרות אישית רבת שנים?. הבן אדם בסופו של דבר הוא לא יותר מפוליטקאי מיקצועי, מיקצוע שבו אומנות התככים ונישוק תינוקות יותר חשובה מכל דבר אחר, דברים שבדרך כלל לא מעידים על עומק חוכמתו של אדם לטוב או לרע.

  • מנאל האולם  On 4 בנובמבר 2004 at 7:50 am

    ככה הם צריכים לנהל את אמריקה שלהם ורק את אמריקה שלהם ולא את כל העולם כי כל העולם לא שלהם

  • אבי  On 4 בנובמבר 2004 at 4:17 pm

    כשהרפובליקנים (לפחות בוש, בוש-האב ורייגן) נמצחים, זה בגלל האג'נדה שלהם ולא בגלל שהם עוברים טוב את המסך.

%d בלוגרים אהבו את זה: