"חוש מעין-סטטיסטי"

אחת התיאוריות המבריקות בתחום הקמפיין הפוליטי והשפעתו על הבוחר, היא זו של חוקרת גרמניה המוכרת היטב למדעני תקשורת המונים – אליזבט נואלה נוימן.

לפי התיאוריה, שאותה הכתירה כ"תיאוריית ספירלת השתיקה", מתרחש תהליך של "השתקה/הגברה" של התבטאויות לטובת/נגד מועמד/מפלגה, כתוצאה מיכולת של כל אדם לחזות תוצאות הבחירות – חיזוי שאינו מבוסס על מתודה מדעית ולכן הוא קיבל את השם חיזוי "מעין סטטיסטי".

בני אדם נוטים להשתתק ככל שבעלי דעות מנוגדות לשלהם "מרעישים" יותר מהם. התהליך הוא טבעי ותת הכרתי. אדם חושש להתבטא בכנות אל מול ציבור רחב שמשמיע דעה שונה לחלוטין מזו שלו.

בשלב זה שבו משתתקים אל מול דעות מנוגדות, נוצרת התחושה ש"הנה, אנחנו במחנה הלא-נכון, אנחנו במיעוט".

הדילמה של הבוחר לפי התיאוריה שנואלה-נוימן ניסחה לאחר מחקר ממושך, היא למצוא דרך לנבא מיהו מחנה הרוב. ניבוי שאינו מתבסס על סקרי דעת קהל רשמיים בלבד. שכן, אין לדעת מי מחולל את הסקרים והאם הם באמת מדוייקים. הבוחר שואף להשתייך אל מחנה שנחשב בעיניו כמחנה הרוב. זה יכול להיות רוב מוחלט או רוב יחסי למחנה שאליו הוא עצמו משתייך. המחקר של נואלה-נוימן נערך בגרמניה. היא ניתחה את הסיקור התקשורתי של מערכת הבחירות בגרמניה המערבית בשנות ה-60 וה-70. היא טענה שלאמצעי התקשורת היה חלק ביצירת אקלים פוליטי שלא היה לו כיסוי עובדתי. בבחירות בגרמניה התקשורת יצרה רושם מכוון לפיו השמאל הולך לנצח, לפני הבחירות עצמן. הסקרים הצביעו על מאבק צמוד בין הימין לשמאל, ובכך תיארו תמונת מצב שונה מהמציאות העובדתית. כתוצאה מכך, רבים מתומכי הימין נסוגו מהתמיכה שלהם, וחלק אפילו יישרו קו עם השמאל, והעדיפו להצביע לשמאל. התקשורת עיוותה את המציאות והתוצאה הייתה נבואה שמגשימה את עצמה. המציאות המסולפת שנעשתה ע"י התקשורת הפכה למציאות הממשית. ובסופו של דבר השמאל ניצח. נואלה-נוימן מתארת את המניפולציה שהתקשורת עשתה. אמצעי התקשורת למעשה חטאו בסילוף העובדות, ואף הצליחו ליצור אווירה ציבורית שהגשימה את עצמה והפכה למציאות.

התיאוריה הנקראת "ספירלת השתיקה" מבוססת על מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית, לפיהם בני אדם נוטים להיות קונפורמיים מבחינה חברתית. רבים שבדקו כיצד פועלת הפסיכולוגיה של האזרח בבואו להצביע בקלפי או במקרים אחרים שתמיכתו נדרשת כדי להכריע בסוגיות "קשות" קיומיות.

התברר שההשפעה החזקה ביותר, נובעת מחשיפה בלתי מכוונת לסביבה המיידית, לאמצעי תקשורת, שלטי חוצות וכן הלאה. לפי התיאוריה של נואלה-נוימן, מי ששם לב לקמפיין ה"צעקני" יותר, יפתח תחושה שאם לא יתמוך במועמד המיוצג בקמפיין הוא ימצא עצמו מחוץ למשחק, כלומר, מחוץ למחנה המנצח. הרגשה המבוססת על תחושת בטן ועל "חוש מעין-סטטיסטי".

כך שדווקא המועמד שסקרים שהוצגו על ידי התקשורת נבאו לו תבוסה, עשוי כתוצאה מההליך המתואר לעיל, לנחול ניצחון – לעתים אף ניצחון מוחץ. וכל זה מותנה במידה שבה הבוחר נחשף לקמפיין ה"צעקני". קמפיין שמאותת לבוחר שליריב אין כל סיכוי.

בעוד ש"חוש מעין סטטיסטי" הוא התרשמות בלתי-נמנעת של הבוחר מנתונים סביבתיים שעיניו או אזניו קולטות ללא הרף, בין אם זה נעשה מתוך התעניינות מכוונת או בדרך אגב, המדגם שמציג סקר סטטיסטי מהווה קנה מידה יבש יחסית. מספרים המוצגים לצורך השוואה.

במסגרת קמפיין בחירות כלליות, סקר סטטיסטי יצביע על פער גדול/קטן בין מתמודדים. אולם במקביל לכך, ההשפעה המכרעת על נטייתו של הבוחר הם הכלים החזותיים של הקמפיין: מצעד חזותי של פמפלטים, הופעות, כרוזים, שלטי חוצות, סיטקרים, תשדירים המתרחש מול עינינו, בין אם נרצה בכך או לא. גם האזנה לשיחות עם תומכי המועמדים, הנתפסים כ"ברי סמכא" ו"יודעי דבר" – כוחה יפה כדי להכריע את הכף.

נסו לשחזר קמפיין בחירות: בהן יש גם מי שמצליח לגייס לעצמו זמר ידוע, סיסמא קליטה המושמעת ללא הרף וחודרת לתת-ההכרה, וג'ינגל המשתלט על הקולות האחרים. לנוכח תופעות אלו פועל תהליך קוגניטיבי בתת-מודע. וכך עשוי להתעורר חשש – או פחד בלתי נשלט –  מפני השתייכות למחנה ה"לא נכון" המחנה ה"חלש". כי מי מאיתנו רוצה להיות מזוהה עם מחנה המחזיק בדעת מיעוט? מי רוצה להיות בין אלו ה"טועים" בסוגיות חשובות? הרי רובנו מעדיפים לשתוק – ובלבד שלא נבטא בקול מחשבה הנחשבת כ"מוטעית".

חוקרי פסיכולוגיהם-חברתית הוכיחו שרמת הפחד של האדם מהיותו שייך ל"לוזרים", עשויה להיות עצומה. מעצם היותינו יצורים חברתיים, נשתדל בדרך כלל לעשות מה שמיכולנו כדי להישאר מקובלים על סביבתנו. קשה מאוד להמשיך להחזיק בעמדות והתנהגות "לא קונפורמיים".

מי שקובע מה כן, או לא, קונפורמי הוא אנחנו.

אנחנו יודעים לקרא את הסביבה החברתית באמצעות "חוש שישי מעין-סטטיסטי" על סמך מסרים המועברים דרך כל אמצעי תקשורת, בפומבי.

(כמה מאיתנו נפלו בפח כששמעו מכל הכיוונים, פרסומות, חברים, שכנים, ג'ינגלים, אנשי מכירות "מוסמכים" –

"רק עוד יומיים והמבצע יסתיים… מי שיזדרז ירוויח… הנחה משמעותית כזו על דירה, בית, במיקום מעולה כמו זה לעולם לא תחזור על עצמה…. – התוצאה, כולם באטרף, אחוזי טירוף מזדרזים יחד עם אחרים לממש את הקנייה. ואבוי – התרשמנו שכ ו ל ם רצים ריצת אמוק לאותו כיוון, כאשר בפועל – אנחנו היינו אלו שקבענו על סמך ה"חוש המעין-סטטיסטי" שכ ו ל ם עומדים בתור לקנות….)

שבוע לפני הבחירות הכלליות – עדיין ייתכנו תנודות חזקות במטוטלת האישית של כל בוחר בעד או נגד אחד היריבים, וזאת דווקא בזמן שיום הבחירות מתקרב. הכלל הוא, שככל שמתקרב הזמן, גדל הלחץ להחליט. זה גם הזמן של קמפיין החוצות להגביר את המאמץ התעמולתי.

מי אינו זוכר שהסקרים ניבאו הפרש מסויים לטובת שרון בחירות הכלליות שנערכו ב-2003 והפער במציאות היה הרבה יותר גדול.

טוב יעשו המועמדים אם ישקיעו את מיטב מרצם בתעמולה של הרגע האחרון, בכל האמצעים הנקלטים דרך החושים של הבוחר, התוכן איננו חשוב, חשוב שיראו וירגישו את הנוכחות שלך.

5 תגובות על ״"חוש מעין-סטטיסטי"״

  1. מה זה הוכיחו? כיצד.הטענות מאוד קיצוניות לגבי משמעותם של סקרים. אנא תרצי אם אפשר. האם תם עידן הסקרים ומעכשיו חברות יחסי ציבור (שיודעות מה מתפרסם איפה וכמה)ינבאו את תוצאות הבחירות?

  2. של אש (אדם זיהה קווים שאורכם שונה כאילו אורכם שווה משום שישב בין אנשים, שהיו למעשה משתפי פעולה של הנסיין, שכולם ללא יוצא מהכלל טענו שאורך הקווים זהה) לעניין דוגמאות לגבי השפעת סקרים לעומת השפעת ה"חוש המעין סטטיסטי" להלן ציטוט מתוך הקישור שצוין בפוסט שלי (באנגלית לצערי)
    example shows an effect of the theory where during the 1991 Gulf War the U.S. support for the war was measured. Either it is a consensus view or did media coverage contribute to a spiral of silence that dampened opposition to the war? In a survey that asked about people’s opinions, respondents were clearly less supportive of the war than the popular support depicted by the media. Those who watched television and perceived that the public supported the war, were more likely to support the war themselves. This study supports the spiral of silence

  3. הנתונים מתארים מתאמים שנמצאו, אני מניח, בין תגובות של אנשים לבין מידת החשיפה למדיה. האם נעשה ניסוי? האם היתה בדיקה סטטיסטית מעבר למתאם?

  4. בין, למשל, קריאת עיתונים לבין עמדות הציבור נגד פיתוח נשק גרעיני. הכותרות הופיעו זמן מה לפני שהחלה להסתמן תפנית בדעת הקהל.
    שנית, התיאוריה מתייחסת בעצם לדעת קהל ובודקת מה מעצב דעת קהל בעד או נגד בסוגיות קריטיות.
    שלישית, ניסוי מעבדתי כמו זה המופיע בקישור הבא (שוב באנגלית) הוכיח את טענתה, אלא שהביקורת טוענת שניסוי כזה לא יוכיח את התזה בכל זמן ומצב. כך שהחוקרת הגבילה את התיאוריה לזמן ולמקום ספציפיים.
    http://www.unc.edu/courses/2000fall/jomc245-001/palmiste_critique_1.html

  5. אינני חושב שהדעה הרווחת אכן נכונה. ישנם מספר הייבטים שצריך לקחת בחשבון

סגור לתגובות.