מלחמת יום-כיפור כמיתוס

דוח מחקר:

עבודת הדיסרטציה שלי לקראת תואר ד"ר עסקה במלחמת יום-כיפור (1973), והאופן בו נחקקה בזיכרון הציבורי בישראל. סביב מלחמת יום הכיפורים נרקמו נרטיבים ששימשו לאחר מכן כמיתוסים פוליטיים. העבודה זיכתה אותי בתואר ד"ר ב- 1997, ועל כך אני מודה לפרופ' ישעיהו ליבמן (ז"ל) חתן פרס ישראל לסוציולוגיה פוליטית (2003) שהנחה אותי בעבודתי זאת.

המחקר התחקה אחר התבטאויות של הדרג המדיני-ביטחוני והדרג הצבאי בפרסומים רשמיים, דיונים במליאת הכנסת, ספרות מקור על המלחמה, פרוזה, שירה, חוברות הנצחה לחללי מלחמת יום הכיפורים, ידיעות ופרשנויות בתקשורת הכתובה של הזרם המרכזי (מעריב, ידיעות, הארץ) במהלך מלחמת יום הכיפורים ואחריה, עד מועד החתימה על הסכמי אוסלו (ספטמבר 1993).

המחקר יצא מתוך הנחה שחוויה משותפת הנתפסת כטרגדיה וכטראומה עשויה להיחקק בזיכרון הציבורי כמיתוס. יתרה מכך, אירוע כזה עשוי להתפרש בתנאים מסוימים באופנים שונים ולשמש חומר גלם לנרטיבים שונים ואף מנוגדים זה לזה. במקרה כזה, אידיאולוגיות שהיו רדומות עד אז שוב יקבלו ביטוי בשיח הציבורי כשהדוברים נאחזים בנרטיב שיצרו סביב מלחמת יום הכיפורים כדי לתת להן תמיכה מוצקה.

הממצא המרכזי העולה מן המחקר מראה שבמשך חודשים ושנים שחלפו מאז סיומה הרשמי של מלחמת יום הכיפורים, התפתחה בישראל תבנית מורכבת של גרסאות מיתיות למלחמה זו. יתרה מכך, במשך חודשים ושנים שחלפו מאז סיומה הרשמי של מלחמת יום הכיפורים העמיקו והחריפו קונפליקטים אידיאולוגיים פנים-חברתיים בישראל. כולם היו פעילים בזיכרון הציבורי ומילאו תפקיד בעיצוב עמדות כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי במשך עשרות שנים.

מלחמת יום כיפור

הנרטיב הפופולרי ביותר שעיצב את הזיכרון הציבורי של מרבית האוכלוסייה בישראל קיבל את הכינוי נרטיב "המחדל". עם הסיום הרשמי של מלחמת יום הכיפורים הלכה והתחזקה התמיכה בדברי הביקורת שהטיח מנחם בגין בממשלת העבודה על תפקודה הלקוי ומחדליה. יתרה מזו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל הוקמה ועדה ממלכתית (ועדת אגרנט) לצורך בחינת מדיניות הממשלה ותהליכי קבלת ההחלטות המדיניים-ביטחוניים לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה.

התבטאויות שהופיעו בשכיחות מסוימת ברטוריקה הציבורית והופצו באמצעי התקשורת הכתובים מצביעות על גוונים שונים בעיצוב הזיכרון הציבורי של מלחמת יום הכיפורים בישראל, הזיכרון הציבורי עוצב בהתאם לתפיסות אידיאולוגיות, פוליטיות וחברתיות של זרמים בישראל. הבולטים מבין הקונפליקטים האידיאולוגיים באותה תקופה הצביעו על קו שבר בין דורות סוציולוגיים וכן בין חוגי הימין הפוליטי וחוגי השמאל הפוליטי. מלחמת יום הכיפורים נחקקה בזיכרון של כלל הציבור כ"מחדל" אך גם בזיכרון הציבורי של זרמים מובחנים בישראל, שביניהם יריבות על בסיס אידיאולוגי.

ראש הממשלה גולדה מאיר

מיתוס "המחדל"

על המחדל' של מלחמת יום הכיפורים נכתבו מחקרים בתחומי יידע רבים וקיימת ספרות ענפה המתייחסת לעיצוב הזיכרון הציבורי על פי ערכיו ולקחיו. באמצעות נרטיב ה"מחדל" ביטא הציבור בישראל את אכזבתו מתפקוד הדרג המדיני-ביטחוני והדרג הצבאי לפני פרוץ המלחמה ובמהלכה. חסידי מיתוס ה"מחדל" ראו בו חזות הכל של מלחמת יום הכיפורים. רשלנות של הדרג המדיני-ביטחוני שהובילה ל"מחדל" ול"רעידת אדמה", גרמה לסדקים חמורים ביחסי האמון בין הציבור ומערכת השלטון בישראל. הקונצנזוס הציבורי סביב ה"מחדל" חיזק את הנטייה של הציבור להשמיע בפומבי דברי ביקורת חריפים נגד מדיניות הביטחון של הממשלה לאחר שהסתיימה המלחמה.

משה דיין

 עיצוב הזיכרון הציבורי של קבוצות מובחנות בישראל

נרטיבים של זרמים מובחנים בישראל התפתחו במקביל לנרטיב ה"מחדל". הנרטיבים עיצבו את הזיכרון הציבורי של זרמים מובחנים ולקחיהם בלטו ברטוריקה הציבורית סביב אירועים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי. נרטיבים מובחנים אלו יצרו דרמטיזציה סביב אספקטים שונים הקשורים במלחמת יום הכיפורים. לדוגמה, נרטיב ה"מחדל" בשיח הציבורי העניק ממד דרמתי לתפקוד הדרג המדיני-ביטחוני והדרג הצבאי, מעל ומעבר לכל אספקט אחר הקשור במלחמת יום הכיפורים. הפונקציות שמילאו הנרטיבים המובחנים בשיח הציבורי סביב אירועים בולטים במהלך הזמן היוו בסיס לחיזוק עמדות אידיאולוגיות מובחנות בישראל.

נרטיב ה"נס" מזוהה עם לוחמים מדור 1973 ועם חוגים מהימין הפוליטי. אלו זיהו את הטראומה שחוו בשדה הקרב במלחמת יום הכיפורים כחוליה ברצף היסטורי של "הגורל היהודי" ושל "העם הנרדף" שסופו להינצל הודות ל"נס" מכוח עליון.

זרם מתחרה זיהה את עוצמתו של צה"ל ותושיית מפקדיו במלחמת יום הכיפורים כעוגן שעליה נשען בניסיון להציג את מלחמת יום הכיפורים כניצחון הודות לתפקוד לוחמי צה"ל. הנרטיב של מפקדי צה"ל והדרג הצבאי בישראל שימש כמיתוס "צה"ל המופלא" (כפי שהוא קרוי במחקר). איכות הלחימה של צה"ל והניצחון של ישראל למרות תנאי הפתיחה הגרועים קיבלו ממדים דרמתיים בנרטיב זה.

דוד אלעזר

שני דורות מובחנים על בסיס סוציולוגי ייצגו תפיסות מתחרות שעניינן המרכזי איכות הלחימה, שמירה על ביטחון ישראל ומשמעות המלחמה בכלל. דור תש"ח שיקף אכזבה מרוח הלחימה הירוד של לוחמים מבני דור 1973 – ה"בנים". הנרטיב של דור תש"ח, נרטיב "מלחמת הבנים" (כפי שהוא קרוי במחקר) הציג חשש מפני אבדן "מפעל תש"ח" שעליו עמל מאז מלחמת תש"ח (1948) וטען שדור 1973 איבד את הקשר עם החזון הציוני וערכיו. הלוחמים שהשתתפו לראשונה בחייהם בקרב במלחמת יום הכיפורים, הלינו על כך שדור הלוחמים הוותיק – דור תש"ח – אימץ את מדיניות המלחמה והפעלת כוח צבאי כפתרון עיקרי לסכסוך הישראלי-ערבי. נרטיב "העקדה הנצחית" (כפי שהוא קרוי במחקר) שיקף את הכמיהה של דור זה לשים קץ למלחמות ולקרבנות-שווא ואת נחישותו להיאבק על מנת להשיג שלום. "העקדה הנצחית" הוא מיתוס של מחאה נגד הדרישה המתמדת להיערך למלחמה כדי לשמור על "הקוממיות" ונגד ה"מחיר" הלא מוצדק שגובה המלחמה.

הזרם המובחן של אנשי חינוך ואינטלקטואלים ראו את מלחמת יום הכיפורים כאירוע מכונן של "התפכחות מאשליות". בראש סולם העדיפות שלהם היה מימוש החזון הציוני ובניית חברה מתוקנת. נרטיב "ההתפכחות" (כפי שהוא קרוי במחקר) מבליט את ערך החיפוש-העצמי שנוצר לאחר "רעידת המלחמה" במלחמת יום הכיפורים. לפי תפיסה זאת, המלחמה יצרה מומנטום חיובי בסגנון של "מעז יצא מתוק". "רעידת האדמה" יצרה זעזוע "מפכח" ופוקח עיניים שעשוי להחיות מחדש את הרפורמה החברתית שנעצרה לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967.

תבנית הנרטיב סביב מלחמת יום הכיפורים נותרה בעינה לאחר סיומה הרשמי של מלחמת יום הכיפורים. תומכי הנרטיבים המובחנים העלו טיעונים לשיח הציבורי, כשהם משלבים ברטוריקה דימויים ייחודיים התואמים את תפיסתם המובחנת לגבי אספקטים ספציפיים הקשורים למלחמת יום הכיפורים.

במלחמת יום הכיפורים הוכיח הציבור בישראל את בשלותו. יחד עם זאת, לפיצול על בסיס אידיאולוגי ולתהליך המיתיזציה של מלחמה זאת היו השלכות קריטיות  על עיצוב מדיניות שמטבע הדברים דורשת קונצנזוס ואחדות לאומית.

למעלה משלושה עשורים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים והדינאמיקה במיתיזציה של המלחמה עדיין נמשכת. העיתונות היומית מספטמבר 2004, יום השנה השלושים למלחמה, משקפת את לקחי נרטיב ה"מחדל". יתר על כן, התחושה השלטת ביום השנה למלחמה היא אכזבה וכעס על השלטון דאז. הזיכרון הציבורי בישראל עוצב ב-1973 בעקבות הטראומה של המלחמה כך שהיא נתפסת עד היום כאסון הלאומי הגדול ביותר שהתרחש אי פעם בהיסטוריה המודרנית של ישראל.

מבט תיאורטי על הפונקציה של המיתיזציה

קיימת ספרות ענפה העוסקת בפונצקיונליות ובהשלכות של תהליכי מיתיזציה. מיתוסים מודרניים נחשבים ככלי פונקציונאלי במספר מישורים. מיתיזציה עשויה לעצב פרספקטיבות על ההיסטוריה של קבוצות חברתיות, אך גם על ההווה והעתיד שלהן, מכאן שמיתיזציה הינה תהליך פונקציונאלי בזמן שמתעורר הצורך בהכוונה עצמית, במיוחד בתקופות של אסון לאומי. הפונקציה שממלא תהליך המיתיזציה בסביבה של אידיאולוגיות קונפליקטואליות, היא אחד הנושאים המרכזיים במחקר זה. לפיכך, חשיבותו של המחקר ותרומתו לחוקרי מיתוסים מודרניים טמונות בהבנה ובהבהרת תהליך המיתיזציה והשלכותיו על גיבוש הזיכרון הציבורי על רקע אירוע הנתפס כטראומטי.

הערות

הנתונים האמפיריים למחקר נאספו ממקורות ראשוניים בתקשורת הכתובה בעברית כגון, דברי הכנסת ודיווחים ממסיבות עיתונאים. חומר מודפס נוסף נאסף גם ממקורות משניים כגון, חוברות ועלונים של יחידות צה"ל, עלוני בתי ספר; שלושה היומונים הנפוצים בישראל – הארץ, מעריב וידיעות אחרונות; מבחר כתבי עת בעברית וחוברות הנצחה לנופלים במלחמת יום-כיפור. בכל המאמרים, בדברי הפרשנות, ובדברי העורך, הנוגעים למלחמת יום-כיפור, שהתפרסמו במקורות אלו במהלך של כשנה לאחר מלחמת יום-כיפור, נבדקו דימויים ומצגים של מלחמה זו. הדימויים והמצגים שנמצאו סווגו על פי מקורותיהם – דהיינו, פוליטיקאים, אזרחים או אנשי צבא; בעלי אורינטציה ימנית או שמאלנית; סוג המאמר – מאמר פרשנות, כתבה ראשית, מכתבים למערכת העיתון או ראיון; השתייכות לדור סוציולוגי. אלו שימשו גם כאינדיקאציה לעמדות ולאוריינטציה הערכית של המחברים או של הדוברים שמטעמם הופצו.

 

Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אבי  On 21 בספטמבר 2004 at 7:46 am

    כל הנרטיבים האלה מתבססים על בורות. האמת היא שמי שהיה על הפנים במלחמת יום הכיפורים היה צה"ל. הפוליטיקאים, שבעבר נבנו מחולשתו של צה"ל, פשוט נאלצו הפעם לשלם את המחיר.
    דיין, למשל, בנה עצמו מהכשלון להטמיע את תורת הלחימה של יח' 101 בצנחנים ומכשלון חט' הצנחנים במבצע קדש. במלחמת יום הכיפורים, כשר בטחון, הוא ראה איך צה"ל – עם חיל רגלים לא מתפקד – פשוט קורס מול משגרי הסאגרים כי הוא נלחם בהם עם שיריון במקום עם חי"ר.
    תוצאת הקריסה הזו, שהוא אחד מאבותיה הרשמיים, היא ההצהרה המפורסמת בדבר חורבן הבית השלישי. מההצהרה הזו עוד לא השתחררנו.
    אגב, גם חיל רגלים עוד אין לנו, וכך נכשלנו בלבנון, באינתיפדה הראשונה ובאינתיפדה השניה.

    אפור וטכני ככל שזה נשמע, מדינת ישראל הגיעה לאן שהגיעה בגלל תרבות של בינוניות שהחלה לפני חמישים שנה ויותר ובגלל שאף אזרח ואף אינטלקטואל במדינה הזאת לא הבין את זה עד היום.

  • כרמית  On 21 בספטמבר 2004 at 8:27 am

    מגוון הדיונים אודות מלחמת יום כיפור תמיד מבלבלים אותי משהו. נולדתי שלוש שנים אחרי המלחמה, כך שאין לי שום זכרונות עצמאיים ממנה. מה שאני מכירה זה אוסף סיפורים שאינם מתיישבים זה עם זה. תהליך מיתולוגיזציה יכול להסביר את המבוכה שלי (אם כי אפשר לנעוץ את זה גם בכך שלא ממש ישבתי לחקור ולהתעמק בכל האספקטים של המלחמה).

  • קריניצי  On 21 בספטמבר 2004 at 10:51 am

    ואני סתם בהלם מהגילוי שיש עדיין פונקציונליסטים, ושמישהו עדיין מדבר במונחים של "פונקציות" ו"דיספונקציות" (שלא לדבר על הביטוי "פונקציונלית במובן החיובי"). נשמע לי מאוד מיושן, ולא קונקרטי מספיק. ממתי דורות מדברים? מי הם סוכני הזכרון כאן? אילו יחסי כוחות עומדים מאחורי הפרשנויות השונות? למי יש את הכוח לספר סיפורים ולמי לא? אילו סיפורים הושתקו?
    מוזר מאוד.

  • תרצה  On 21 בספטמבר 2004 at 12:01 pm

    ראשית, *דוח על מחקר* מעצם טבעו לוקה בחסר. אגב, הממצאים האמפיריים זמינים לכל מי שקורא את המחקר או את המאמר שהתפרסם (באנגלית). הפרסום מופיע בכתב עת בינלאומי, יוקרתי ביותר בקרב אנשי האקדמיה, ומתפרסמים בו מחקרים בענייני המזה"ת
    שנית, מה שאנו זוכרים כיום מהמלחמה ההיא (מחוויה אישית, או מסיפורים של מי שחווה אותה) הוא שוד ושבר כפי שכתב אבי. למי שניזון מסיפורים של אחרים או מי שחווה את החוויה על בשרו רצוי מוטב בכל זאת לרענן את זכרונו, לדפדף בעיתונים של אותה תקופה. שם תגלו להפתעתכם הרבה שההתייחסות למלחמה מאז 1973 הייתה מאוד דינמית ומגוונת והיו גם כאלו שחשבו שצה"ל ניצח במלחמה, שצה"ל "הפך את הקערה על פיה". זו הייתה תחושה שנבעה מגאוות יחידה ומהרצון להתגבר על "רעידת האדמה". שלישית, לגבי המונח "פונקציונלי" יש ויכוח גם באקדמיה האם הגישה הפונקציונלית עדיין בתוקף. הגישה הפונקציונלית טוענת שהחברה האנושית מזהה צרכים בכל תקופה ותקופה. צרכים אלו מתמלאים על ידי מוסדות, תופעות, זיכרון קולקטיבי, נרטיבים ועוד.
    פונקציונלי במובן החיובי פירושו – שהתופעה תרמה תרומה חשובה לטובת הציבור בישראל. (שימו לב, זאת למרות שהקונפליקט בעם התחדד).
    פונקציה במובן השלילי – או דיספונקציה – אותה פונקציה התורמת לקבוצה אחת עשויה לגרום נזק לקבוצה אחרת.
    תרצה

  • קריניצי  On 21 בספטמבר 2004 at 2:38 pm

    "החברה"? "הציבור"? "העם"?
    כאילו לא עברו איזה ארבעים שנה משנות השישים, וכולנו תקועים עם תיאורית הקונטיינר של החברה. מילא פונקציונאליזם, אבל כזה פשטני?

    לדבר על "החברה" כמהות, ועל הצרכים של החברה כמשהו שניתן לגלות ולנתח אותו, ועל "פונקציה התורמת לקבוצה אחת וגורמת נזק לאחרת" – נו, באמת. ניתוח רציני חייב להראות *מנגנונים* המתווכים בין "צורך" ופעולה. איפה המנגנונים האלו?

  • רוני ה.  On 21 בספטמבר 2004 at 6:02 pm

    המיתוס של מלחמת יום כיפור שימש לדעתי שלושה מוקדי כוח משמעותיים בישראל שניסו להבנות ממנו כדי להשפיע על הציבוריות הישראלית – וזה בלי קשר למימדים האמיתיים של מה שהיה או לא היה שם.

    הגורם הראשון שהשתמש במלחמה היה הימין – המלחמה הוכיחה את פשיטת הרגל של השמאל, וסיפק את ההצדקה ל-"מהפך".

    הגורם השני שהשתמש במלחמה היה השמאל – המלחמה היתה מבחינתו ההוכחה שישראל חלשה ולכן עליה להתפשר על אויביה ולסגת.

    והגורם השלישי שהשתמש במלחמה היה עלום-פנים יותר אבל לא פחות משמעותי, וזה היה הנסיון התרבותי לבנות "אתוס חילוני" כמקבילה ליום כיפור הדתי. אני חושב שזה היה (ועדיין) נסיון מודע ליצור מיתוס קולקטיבי של סליחה חילונית והכאה פומבית על חטא: כמו שהדתיים מפשפשים במעשיהם האישיים ובחטאיהם בשנה האחרונה, כך הציבוריות החילונית מחפשת את החטא בעצמה ובמעשיה.

  • תרצה  On 22 בספטמבר 2004 at 11:43 am

    קריניצי – דבריך מאוד מעניינים אתה מעמיק אל תחום הפסיכולוגיה. כיום מקובל להאמין ביכולתו של כל אדם לזהות את צרכיו. בני אדם אוטנומיים גם בזיהוי צרכים וגם בחיפוש אחר דרכים לספק צרכיהם.
    רוני – אכן כן, הימין השתמש במה שכיניתי "נרטיב הנס" שתמציתו, ניצלנו מהשמדה הודות לנס ולמרות אזלת ידה של המנהיגות דאז. השמאל [הצעירים, בעיקר הלוחמים] השתמשו במה שכיניתי "נרטיב העקדה הנצחית" שתמציתו, שלילת הפתרון של שימוש בכח כי זה יוביל רק לעקדה נצחית. ובאשר לזרמים *ליברלים* – כיניתי אותם בביטוי הגורף "אינטלקטואלים" והם אלו שהשתמשו במה שכיניתי *נרטיב ההתפכחות*
    רעידת האדמה של המלחמה ההיא אמורה להוציא את המנהיגות "מכורסאות השובע" ולעשות חשבון נפש.
    אני ממליצה בכל פה לקרא את המחקר כולו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: