סיינפלד ופילוסופיה

בספרו, סיינפלד ופילוסופיה, היטיב הפילוסוף, ד"ר וויליאם ארווין, להגיש לקורא אוסף מעניין של מאמרים המצביעים על דמיון בין קומדיית המצבים סיינפלד לבין פילוסופיה. ספר מרשים זה מציע זווית חדשה להתבוננות בתוכנית הבידור סיינפלד. אבל מעבר לאופיו המשעשע של הספר, יש בו גם אלמנט אינפורמטיבי חשוב. אפשר לומר שיש בו פרשנות אחרת לאפיזודות ה'ריקות' לכאורה.

סיינפלד ופילוסופיה. מקור: ידיעות ספרים

הספר מעלה סוגיות פילוסופיות אבל הוא ערוך בכוונה תחילה כדי לעניין את ה'קורא מן השורה'. גם הכותרת מצביעה על כך – סיינפלד ופילוסופיה, לא 'הפילוסופיה של סיינפלד'. הכתיבה מעניקה תובנות ייחודיות, הן לאנשי האקדמיה והן לאוהד המושבע של הסדרה, תובנות הקשורות לקומדיית מצבים זו ('סיטקום', בלעז).

כאשר אוהדי סיינפלד מנסים להיזכר באפיזודות מתוך הסדרה, לרוב עולים בדמיונם מאפייני הדמויות כפי שהן נראות בהתנהלותן היומיומית –

ג'רי מתנהל כדרכו כקומיקאי 'פריקי', המחליף בנות זוג באותו קצב שמחליפים גרביים.

ג'ורג', איש קירח בעל מבנה גוף מוצק, שמשחק את תפקיד האדם בעל הדימוי העצמי הנמוך, הלוזר. דימוי אשר דבק בו. בכל אפיזודה התנהלותו של ג'ורג' מוכיחה זאת. הוא הדמות היחידה שנקלעת למצבי ביש בקצב מסחרר.

איליין היא, מה שמכונה בפינו, 'אישה כלבבם של מרבית הגברים'. כך לפחות חושב קריימר. איליין מוצגת במרבית האפיזודות ככזו שמשתלבת היטב בחברת בנים. היא מצליחה בזאת טוב יותר מאשר היא תצליח אי-פעם להשתלב בחברת נשים. איליין מרבה לרוץ לג'רי עם סיפורים 'טריים' על אהבותיה המזדמנות.

מה שנוגע לקריימר –  קריימר מגלם דמות של אדם שקשה להתעלם ממנו. רבים רואים בו את דמות 'השכן' האופיינית. באפיזודות של הסדרה קריימר הוא השכן של ג'רי, המצטיין בכל פעם מחדש בהופעה פתאומית בדלת הכניסה של ג'רי, ותמיד עם אותה 'פוזה'. כשהוא כבר בתוך הדירה הוא מתנהג שם כאילו היה זה ביתו. הוא מזוהה בעיקר כ'מצחיקן התורן' של הסדרה, עם 'יציאות' אופייניות ו'קטעים' מיוחדים. את קריימר תמיד מוצאים כשהוא בדיוק באמצע איזו תוכנית מבריקה שיעדה העיקרי הוא להשיג את העושר בבת אחת – לעשות 'מכה'.

מעבר להצגת הדמויות של קומדיית מצבים זו, הספר מיועד ליצור גשר בינן לבין דמויות מוכרות מתחום הפילוסופיה היוונית, אך גם דמויות מתקופות מאוחרות יותר מתחום הפילוסופיה המערבית.

במובן זה הספר מאפשר לעיין הן במושגים פילוסופיים והן להמחיש אותם דרך דמויות שבסדרה.

סיינפלד ופילוסופיה הוא ספר ערוך. המחברים שמאמריהם שולבו בספר על ידי וויליאם ארווין, דר' לפילוסופיה, 'שידכו' לכל דמות מהסדרה את אחד הפילוסופים הקלאסיים. התוצאה מעניינת ומאתגרת כאחד. לפתע הפילוסופיה, כתחום מופשט, קורמת עור וגידים והולמת להפליא את חיי היום יום של הדמויות בסדרה.

בתחילה קשה למצוא למשל את הקשר בין ג'רי לסוקרטס. אך הקריאה מאוד קלילה ועד מהרה כול קורא יסכים עם האנלוגיה.

ג'רי סיינפלד – את דמותו רבת הרושם וההשפעה של ג'רי סיינפלד משדך הספר עם סוקרטס  אחד הפילוסופים הקלאסיים שכתביו ותובנותיו מלווים את האנושות עד ימינו אנו.

אחד המשפטים, הזכורים לכל, שבאמצעותו סוקרטס נהג להציג את גישתו המרכזית לחיים הוא – "חיים ללא ביקורת וללא שאלות הינם חיים חסרי ערך; חיים שהוחמצו". זו גישה פילוסופית אשר הולמת את דמותו של ג'רי סיינפלד ככפפה ליד. כל חובב מושבע של ג'רי סיינפלד שנפגש לראשונה עם אנלוגיה שכזו, נפתח בקלות לעולם הפילוסופיה. ג'רי, בעל הדמות ה'כובשת', הוא הכפיל של סוקרטס במובן זה, שגם ג'רי סבור שחובה לנתח ולבדוק את המציאות כמה שיותר לעומק. שניהם, ג'רי וסוקרטס כאחד, מלמדים אותנו שאסור לתת לחיים לחמוק בעדנו, ושעלינו לדעת איך למצות אותם עד תום.

מכאן ואילך, לא קשה להבחין בהבדל בגישותיהם של השניים – ג'רי וסוקרטס – לחיים, מבחינת מה שהחיים מייצגים עבור כל אחד מהם. בעוד שג'רי בוחר להעמיק בניתוח הסביבה המיידית שלו, כגון, המשפחה, החברים ובנות זוגו המרובות, סוקרטס עוסק במציאות הגלובלית. בעוד שג'רי נוטה להפגין גישה פסימית, סוקרטס בוחר לחפש את הטוב בכל דבר, ואף עוזר לאחרים לגלות את הצדדים החיוביים שבחיים. סוקרטס מייצג למעשה הגרסה האופטימית של ג'רי.

סוקרטס הפך לחביבם של רבים. כך גם ג'רי, שצופי הסדרה ממש מתבטלים בפני דמותו הכובשת. הכישרון לאתגר את הסביבה, לבחון אותה מנקודות מבט שונות, ולהתבונן לעומק משותף לשניהם. אך כל אחד מהם מיישם את גישתו בדרכים שונות. בערוב ימיו של סוקרטס ולקראת סיום הסדרה סיינפלד, זימנו להם (החיים, ומפיקי הסדרה) "גזר דין" קשה. האחד (סוקרטס), נשפט ונגזר דינו למות והאחר (ג'רי) נשלח לכלא. גם בקו הסיום, כאשר הסוף קרב, אנו מגלים הבדל מהותי ביניהם. מצד אחד, מסוקרטס אנו מתפעלים. הוא נואם את נאומו הידוע בזכותו של המוסר, ונגד התחמקות מקבלת העול שהמדינה הכריעה בעניינו, ואילו ג'רי חי את חייו כרגיל באופן שאינו מעורר התפעלות וגם לא הערצה.

את דמותו של ג'ורג', הספר בוחן מנקודת מבט אריסטוטליאנית. ג'ורג' מחפש את האושר, אך לשווא, הוא לוזר מובהק. לאורך כל הסדרה הזו ג'ורג' הוא הכישלון בהתגלמותו. והצופה המצוי מתקשה כמובן להבין מדוע בחר יוצר הסדרה דמות כזו פתטית.

את ההסבר לכך מציע המבט הפילוסופי. לג'ורג' חסר האינטלקט שיש לאריסטו, ואולי בשל כך הוא לוזר. כל אחד מחובבי הסדרה זוכר בוודאי את האפיזודה שבה ג'ורג' מחליט לעשות ההפך ממה שמורה לו האינסטינקט הבריא שלו. ולפתע מתברר לו ש'הולך לו', טוב לו, ושהדברים מסתדרים. גם המיפנה הזה אינו תוצר של אינטלקט או תבונה שג'ורג' ניחן בה. זו תוצאה של מזל שנקרה בדרכו.

איליין – הספר בוחן את דמותה של איליין לאור הגישה הפמיניסטית. הניתוח מגלה לנו שבניגוד לתחושותינו, איליין איננה פמיניסטית. היא מושפעת רק במידת מה מהתזה, שהאישה היא 'כל יכולה'. היא מוצגת בסדרה כדמות העצמאית ביותר מבין כולם, זו שלעולם לא תנסה להטיל את עצמה כמעמסה על אחרים או להישען על גבר, גם כאשר היא נקלעת לבעיה כספית או אמוציונלית.

קריימר – האיש המצחיק שבסדרה, קריימר, נבחן בספר לאור 'תורת שלבי ההתפתחות של האדם', מבית מדרשו של קירקגור. קריימר מתברר כאדם התקוע ב'שלב האסתטי', על פי קירקגור. לקריימר יש מטרה אחת ויחידה, הוא מתמקד בסיפוק צרכיו המידיים. לפי קירקגור, זהו מצב שעשוי להוביל אדם רק לייאוש. לפי התזה של קירקגור, השלב האסתטי משעמם. בני אדם שאינם מסוגלים להתמודד עם מצבי שעמום בשלב האסתטי, מוצאים עצמם מעורבים בפרויקטים שאליהם הם נכנסים במלוא התנופה ובסוף הם גם פורשים מהם, בלי כל סיבה ממשית. אם זה לא מאפיין את קריימר אז מה כן?

חלקים נוספים בספרו הערוך של וויליאם ארווין מוקדשים לפילוסופיה של הסדרה בכללותה.

אחד הרעיונות הפילוסופים העיקריים הנדונים בהקשר לסדרה בכללותה הוא – האם ניתן להפיק משהו מ'לא כלום'? כפי שידוע לכולנו, הסדרה סיינפלד משווקת כ'סדרה על לא-כלום'.

בתחילה נדונה השאלה הכללית, האם 'לא-כלום' הוא בעצם 'משהו'?

לפי גישתו של פרמנידס, מאחר ש'כלום' איננו קיים, אי אפשר לומר עליו משהו משמעותי.

ידוע שסוקרטס  ואפלטון, תלמידו, בחנו יחדיו גישה זו לעומקה ולרוחבה. הטענה שלהם הייתה שבכל מה שנמצא מסביבנו ישנו אלמנט של 'לא-כלום'; ל'לא-כלום' זה יש עוצמה, נוכחות.

בודהה ההודי ולאו דזה הסיני גם כן סברו שיש משהו ב'לא-כלום'. לפי הבנתם, מנת חלקם הארצית של מי שישכילו להבין מהו 'לא-כלום', תהיה אושר ושלווה.

לפיכך, אולי יש משהו ב'לא-כלום', כפי שמציעים יוצרי הסדרה סיינפלד – סדרה על 'לא-כלום'.

באחת האפיזודות האחרונות של הסדרה, ג'רי וג'ורג' מנסים לעניין את אנשי רשת ה-NBC בהפקת סדרה על 'לא-כלום'. אנשי הרשת הללו סבורים כמובן שהרעיון מופרך מתחילתו. שאין סיכוי שלרעיון שכזה תהיה אי פעם הצלחה. הדוגמה הזו ממחישה את האירוניה שבביטוי 'סדרה על לא-כלום'. כולנו הרי יודעים שהסדרה היא על 'לא-כלום' ובכל זאת קצרה הצלחה במשך תשע עונות….

הערה : יש לציין שכאשר החלו בשידור הסדרה, ההצלחה לא הייתה מסחררת, בלשון המעטה. רק לאחר שהעבירו  את השידור מ-9 בערב בימי רביעי לרצועת השידור של 9.30 בערב בימי חמישי, לאחר הסדרה "צ'ירס" (חופשי על הבר), החלה הסדרה סיינפלד צוברת רייטינג אגדי.