והיא – מי היא?

יש האומרים "והיא [שעמדה]", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה.

***********************

פירושים רבים ניתנו ל- "והיא שעמדה לאבותינו ולנו…" – החילונים שבינינו שרים בליל הסדר את הקטע הזה וממשיכים הלאה. מסתבר שבמגזר הדתי הקטע הזה נחשב כאחד הקטעים המרגשים ביותר בהגדה של פסח.

הפירושים הרבים מתייחסים לשאלה המרכזית – "מי" עמדה לאבותינו ולנו? יש האומרים "והיא", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה. להלן סיפור מרתק ופירוש מעניין לאותה שאלה.

הסיפור – מלבד הנוסטלגיה הקשורה במשפחתנו לפירוש מאיר נתיב שנכתב על ידי אבי אבותיי הרב מאיר להמן לפני מאה שנה, כמשפחה חילונית אנו נוטים להתייחס אל ליל הסדר כאירוע בעל גוון של חג - שולחן הפסח, הברכות, הקושיות, שירים ומאכלים.

רק לעתים רחוקות מוצאים אנו רלוונטיות לכאן ועכשיו בדברים המובאים בהגדה או עניין מיוחד אחר בהגדה כאשר מישהו מביא לשולחן הגדה עם איורים מיוחדים בנוסח מודרני או עתיק. לכן חשוב לי לציין שהרשימה הזאת על "והיא שעמדה" לא הייתה נכתבת אלמלא הפנה אותי ידיד המשפחה ואדם יקר, צבי כהאן מכפר פינס, לפירוש "מאיר נתיב" שחיבר הרב מאיר להמן להגדה של פסח, ולפסוק "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

הסיפור שבתוך הסיפור: את צבי הכרתי ממש לאחרונה, בעקבות רשימה שפרסמתי לקראת פסח שנה שעברה ובעקבות רשימה נוספת שפרסמתי לאחר מות דודתי, חנה קרסיק ז"ל, שאותה הכיר בילדותו. מסתבר שהיה קשר בין משפחתי שבמיינץ לבין משפחתו בתחילת המאה ה-20, אבל זהו סיפור בפני עצמו. אשאיר אותו לפעם אחרת.

בכל מקרה, לא אצא ידיי חובתי בלי לציין שצבי הכיר את אבותיי במיינץ (מגנצא) שבגרמניה טרם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, וחווה על בשרו את הימים האחרונים של קהילת מיינץ ואת "ליל הבדולח". לזכותו של צבי ייאמר שהוא טרח לכתוב ולפרסם מאמר חשוב המתעד את ימיה האחרונים של קהילת מיינץ לפני שנכחדה: העשור האחרון בחיי הקהילה החרדית במגנצא (הערה: ניתן להגיע אל המאמר דרך הקישור).

לענייננו – צבי הוא אספן בלתי נלאה של הגדות של פסח. ברשותו כמאתיים וחמישים הגדות לפסח ועוד ידו נטוייה. צבי הוא לא רק אספן. הוא גם יורד לשורש ולמהות הכתוב בהגדה ובשמחה חולק את ידיעותיו עם מי שמעוניין בהן. שמחתי כשצבי קרא את הרשימה שלי על ערך החרות – חרות מוסרית – וסיפר לי שגם הוא עלעל בזמן האחרון בפירוש מאיר נתיב. בתוך כך – מצא לנכון להפנות אותי ללב העניין – הפסקה שמתחילה במילים "והיא שעמדה", שבאה מיד אחרי הסיפור על ההבטחה שקיבל אברהם מהאלוהים.

"והיא" – לפי פירוש מאיר נתיב :

"ו" – כנגד ששה סדרי משנה: תורה שבעל פה

"ה" – חמישה חומשי תורה שבכתב

"י" – עשרת הדברות, הכוללים את יסודותיהם המוסריים של חיינו.

"א" – הקב"ה.

אומר בעל הפירוש כך – כאשר נקיים את האמור בתורה שבכתב, על פי הנמסר לנו בתורה שבע"פ, כאשר עשרת הדברות ינחו אותנו בכל מעשינו, ונדבק בה' – אז לא יוכלו כל שונאינו להרע לנו, כי "ה' מצילנו מידם".

לחנים – חיפוש ברשת העלה ביצועים רבים ושונים ל"והיא שעמדה", מתוכם בחרתי לשבץ כאן שניים: הביצוע הראשון הוא של יונתן רזאל והשני הוא ביצוע של שלושה מתמודדים ל"כוכב נולד".

אני מאחלת לכל קוראיי חג פסח שמח וסדר פסח כהלכתו

 

חירות מוסרית

יש בהגדה של פסח מוקד ערכי חשוב * עדיין לא מאוחר מדי להסביר לעצמנו ולאחרים את המושג חרות ולקשור אותו להווי הפרטי והציבורי של כאן ועכשיו

*********************

"שבכל דור ודור…"

רבים נוטים להציג את הפסוק "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" כחזות הכל של ההגדה של פסח, ואת המסר שבו כמתייחס לגורלנו כ"עם נרדף" המועד להשמדה. ואולם, יש בהגדה של פסח מוקד ערכי חשוב נוסף: חרות. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים - מעבדות לחרות. האם אנו מבינים את ערך החרות לאשורו?

******************

כידוע, ההגדה של פסח היא מקבץ אדיר של סמלים בעלי מסר חברתי. אחד ממוקדי ההגדה של פסח – ארבע הקושיות – מזכיר לכולנו את היותנו בני חורין. וכאשר אנו שרים את "עבדים היינו… ועתה בני חורין…" כדאי לא להחמיץ את ההזדמנות להתייחס לרעיון המרכזי הגלום ב"יציאת מצרים" –חציית הים כסמל למעבר חד משעבוד לחרות. עדיין לא מאוחר מדי להסביר לעצמנו ולאחרים את המושג חרות ולקשור אותו להווי הפרטי והציבורי של כאן ועכשיו.בכל דור ודור

חרות במובן הרוחני ובמובן היומיומי של כאן ועכשיו היא נכס שיכול להיות שייך לכל אחת ואחד מאיתנו. הנוסחה להשגת חרות, כרוכה בין היתר במודעות לשעבודים הרבים שהם מנת חלקה של אוכלוסיית העולם במאה ה-21 המתפארת בשפע וקידמה: שעבוד גשמי; שעבוד לכסף, לכוח ולשררה; שעבוד לגחמות פוליטיות ותכתיבים חברתיים… גם קריאה מושכלת של ההגדה עשויה להבהיר מהי חרות.

ערב פסח תשע"ד (2014) עלעלתי בפירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח, בחיפוש אחר הערך "חרות" שהוא לב ליבו של סיפור יציאת מצרים.

פירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח הוא פרי עטו של הרב ד"ר מאיר להמן – רב הקהילה היהודית האורתודוכסית במיינץ שבגרמניה – במחצית השנייה של המאה ה-19. למזלנו ההגדה עם פירוש מאיר נתיב תורגמו מגרמנית לעברית אי-שם בשנות ה-60. זהו ספר נדיר, שזכה כבר למספר רב של מהדורות בכמה שפות ונמכר באלפי עותקים – והוא מפגיש כמה קטבים בעולם-הרוח היהודי יחדיו.

חרות גשמית  לפי ארבע הקושיות

פירוש "מאיר נתיב" ל"ארבע הקושיות" מביא את דבריו של רבינו דון יצחק אברבנאל ומפרשים אחרים הדנים בשאלה, "מדוע מציין בעל ההגדה דווקא את ארבעת השינויים הללו: מצה, מרור, טיבול והסיבה; הן ישנם עוד דברים שבהם נבדל ליל הסדר מיתר הלילות:

אכילת קרבן פסח, חיוב בארבע כוסות, ונטילת ידיים שתי פעמים?"מה נשתנה

אברבנאל מסביר, "יש לנו בלילה הזה שני דברים המורים על העבדות והם המצה והמרור, ושני דברים אחרים שהם מורים על החרות, והם הטיבול וההסיבה …"; רוצה לומר: "בלילה הזה אנו עושים דברים המורים על היותנו בני חורין, בני מלכים, שרים ויועצי ארץ, ונעשה דברים אחרים המורים בהיפך, על היותנו עבדים נכנעים, בזויים ושפלים."

אחר כך בא הפירוט:

כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, והלילה הזה אנו מטבילין בחובה שתי פעמים, או אין אנו נוהגין לטבל קודם הסעודה, והלילה הזה שתי פעמים, וזה מורה על היותנו בני חורין ושרים, ונדיבי עם, כיון שאנו אוכלין המאכל עם תיקוני הטיבולים, כי זהו דרך השרים האוכלים מעדנים.

ומצד אחר יראה ההיפך, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב, והלילה הזה כולו מצב בחיוב, וזה בלי ספק מורה על העבדות, שהמצה היא לחם עוני ומאכל העבדים העמלים, ובזה הדרך עצמו אנו אוכלים בכל הלילות שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת, והלילה הזה כלו מרור, ר"ל מרור כמו שהוא, חי, לא מבושל ובלי פת, וזה גם כן סימן עבדות ועניות. עוד נעשה בהיפך זה, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובים, והלילה הזה כולנו מסובין, וזה מורה על היותנו בני חורין, כיון שאנחנו כקטן כגדול אוכלים בהסיבה, בכבוד גדול.

אבל פירוש מאיר נתיב לארבע הקושיות מדגיש כי פרט לחרות מן השעבוד הגשמי, זקוק האדם לסוגי חרות נוספים: החרות הרוחנית והחרות המוסרית.

חרות רוחנית 

האדם הכבול בכבלי הבורות אינו בן חורין, לו גם ישב על כסא מלכים. גם האדם הכבול בכבלי רצונותיו אינו בן חורין, לו אף ישלוט על ארצות ועמים. אפילו מטען גדול של חכמה, עדיין אינו מעניק לאדם חרות רוחנית.

רק היודע להשיב על שאלות היסוד של החיים: מה אנו? לשם מה נוצרנו? מהי תכלית חיינו ומעשינו? למה צריכים אנו לשאוף? מהי תכליתנו הסופית? – הוא הזוכה לחרות רוחנית.

חירות מוסרית

פירוש מאיר נתיב שופך אור גם על ערך החרות המוסרית. וכך הוא אומר:

אולם, אל החרות הגשמית והרוחנית, צריכה להילוות החרות המוסרית: 'מאס ברע ובחר בטוב' (ישעיהו, ז, ט"ו-ט"ז)." ספציפית: לפי הפסוק מתוך ההגדה: 'וירעו אותנו המצרים', המצרים בדו עלינו עלילות שקר, על מנת להציג אותנו כרעים, ולהוציא עלינו שם רע של בוגדים ואויבי הארץ. אבל נצטווינו בתורה: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' (דברים, כג, ח). צווי זה לא נאמר בזמן בואם של בני ישראל למצרים, כאשר נהנו מהכנסת האורחים המצרית. הוא נאמר לאחר יציאתנו ממצרים, לאחר שכבר הוכיח העם המצרי את מלוא אכזריותו ושפלותו!

סיכומו של דבר – אין די בכך שנקרא את הקושיות ופסוקים רלבנטיים לערך החרות מתוך ההגדה ונסתפק בכך. הקריאה בהגדה באופן המבליט את ערך החרות תוביל לא רק לתובנה שחרותנו הנה במישור הגשמי והרוחני. אדרבא, עלינו לבדוק את עצמנו ומעשינו. אם אנו נוהגים מדי פעם לחרוג מד' אמותינו ושואלים אנו את עצמנו מה עשינו למען ה"אחר", ומעידים אנו על עצמנו שלא תעבנו "את המצרי" – קרי, לא התנכלנו למיעוטים, לפליטים ולגרים – זכינו לעלות על דרך המלך לחרות מוסרית.

ניצוד

יש דמיון רב בין המסר הטמון בסרט "ניצוד" לבין פרשת סילבן שלום.

בסרט הדני, "ניצוד", ילדה קטנה בשם קלרה בוחרת בשקר אקראי המציג את לוקאס, העובד כעוזר בגן הילדים שלה, כמי שחשף את איבר מינו בפניה. הדברים מתגלגלים במהירות עד לסילוקו, הכפשתו, מעצרו, חקירתו ונידויו החברתי של לוקאס.

*******************

אומרים שהמהירות היא מהשטן. אך מאוחר מדי, לוקאס נפגע קשות על לא עוול בכפו. "ניצוד" בוחן איך החלטות נמהרות, הנשענות על הנחות יסוד מקובלות המשמשות בסיס לקבלת החלטות, פוגעות באנשים תמימים. הגננת הראשית בסרט "ניצוד" שומעת סיפור מפיה של ילדה המוכרת לה היטב כילדה השוגה בדמיונות, אך הגננת שבוייה בהנחה ש"ילדים אינם משקרים" ובלי לשקול את הסיפור ברצינות הראוייה היא מפנה אצבע מאשימה כלפי לוקאס. כך נבנית סביבו "פרשייה".

הסרט רוצה לא רק לתאר מעשה בילדה בגן ילדים ובעוזר לגננת וכו'. הוא הציב לעצמו מטרה לטפל בקבלת החלטות המבוססת על הנחות שגויות מלכתחילה, כמו "ילדים אינם משקרים", שאותן אנו נוטים לאמץ כעובדה מבוססת. הסיפור של לוקאס מאשש את מה שכולנו יודעים אך לא כל-כך קל לנו ליישם: הסקת מסקנות חייבת קודם כל לעבור ביקורת. אחרת מישהו עלול להיפגע על לא עוול בכפו.

פרשת סילבן שלום

גם הפצה ברבים של פרשת סילבן שלום עשויה להתברר כמהלך נמהר ופזיז של הממסד, לרבות המשטרה והתקשורת, שבמקום לגייס את עשתונותיהם ולהטיל איפול על הפרשה על בסיס התיישנות לקו בעיוורון ונתפסו במלכודת ההנחות המקובלות.

פרשת סילבן שלום, שעליה דווח לציבור על ידי התקשורת מאז אתמול בבוקר, מבוססת על תלונה והנחה מקובלת שתלונות על "הטרדה מינית" חייבות בפרסום ראשוני כיוון שקיים חשד שמדובר במעשה פלילי, בר עונשין. אילו הייתה המשטרה מפעילה שיקול דעת ולוקחת בחשבון את תקופת ההתיישנות שחלה במקרה הנוכחי, הסיפור לא היה יוצא החוצה עד היום. לא עברו 24 שעות מאז הפרסום במדיה ופניו של סילבן שלום הושחרו, לאור הטענה שיש כאן לכאורה מעשה פלילי. ההעדפה לקדם את הסוגיה במדיה מדיפה ריח מסריח.

יממה לאחר הפרסום במדיה – שבמהלכה סילבן שלום הוקע בבית הדין של התקשורת – מתחילים לעשות חושבים. התקשורת מתחילה לשאול עצמה מדוע בעצם חוקרי המשטרה לא עצרו את הגלגל אחרי שנודע להם שמדובר בתלונה שחלה עליה התיישנות?

אם לא די בכך, במהדורות החדשות האחרונות שומעים לפתע נימה של ספקנות. קצת באיחור, הייתי אומרת.

כתבים לענייני פלילים, כגון משה נוסבאום, שנשאלים מדוע בכלל דיווחו לציבור על התלונה נגד השר ה"בכיר" (תוך פרסום שמו) אם ברור מלכתחילה שחלה עליה התיישנות, מתקשים להשיב: חלקם סבורים כי ייתכן שהמתלוננת עדיין לא גילתה את כל הקלפים … אולי יתברר עוד שסילבן שלום התקשר אליה במהלך השנים מאז האירוע ולא הרפה ואז – מדובר בהטרדה מינית מתמשכת וההתיישנות אינה תופסת; חלקם טוענים שהמתלוננת עוד עשויה להיזכר במקרים נוספים, דומים למקרה שלה, ואז ברור שהשר סילבן שלום חייב לתת את הדין וזכות הציבור לדעת.

הגברת הראשונה

לקראת בחירת הנשיא העשירי של מדינת ישראל, תהליך המתחיל ב-27 באפריל ומסתיים ב-27 ביוני 2014, להלן עניין שראוי לתת עליו את הדעת: מי תהיה רעיית הנשיא? מהן הציפיות שלכם מרעיית נשיא המדינה?

**********

זוכרים את אופירה נבון, אשת הנשיא יצחק נבון? או את רחל ינאית בן צבי, רעיית הנשיא יצחק בן צבי? וראומה וייצמן, רעיית הנשיא עזר וייצמן? (רשימה לא-ממצה) כולן תרמו מזמנן ומרצן בספירה הציבורית. ומה לגבי רעיותיהן של ראשי ממשלה? מהן ציפיות הציבור מרעיות מנהיגינו ברשות המבצעת?

בהשוואה לארה"ב ומדינות דמוקרטיות מערביות, אף מנגנון רשמי-מדעי לא התמסד אצלנו להערכה שיטתית ותקופתית של פועלם של המנהיגים ו/או של נשותיהן, ותרומתם הציבורית. החסר בולט בהיעדרו. בעוד חודשיים לערך יחל תהליך בחירת הנשיא העשירי.

האם שאלתם עצמכם מי תהיה רעיית הנשיא ומהן ציפיותיכם לגביה?

לאורך השנים היו נהוגים אצלנו סקרי דעת קהל והתקשורת תרמה ותורמת לא מעט לשרטוט תדמיתם והערכת פועלם של מנהיגינו, אבל לא היה ואין בנמצא מכון שייקח על עצמו או יוזמן לקחת על עצמו עריכת סקר מדעי ממוסד המתבצע אחת למספר שנים, שידרג את המנהיגים לפי קריטריונים משמעותיים-מדעיים (חברתי-פוליטי-מדיני) וסקר נוסף, שידרג את תרומתן הציבורית של נשות המנהיגים (נשיא או ראש ממשלה).

חוק יסוד: נשיא המדינה אינו מסדיר את תפקידה ומעמדה של רעיית נשיא מדינת ישראל. כנ"ל לגבי רעיית ראש הממשלה. זאת בדומה לתפקידיה ומעמדה הרשמי של רעיית נשיא ארה"ב, הקרוייה מאז אמצע המאה ה-19 בשם "הגברת הראשונה". אלא מה? בארה"ב קיים מכון אוניברסיטאי העורך סקרים מדעיים לצרכים אלו מאז 1982. להלן הממצאים של הסקר האחרון המתפרסמים (16.2) בתקשורת ברחבי העולם.

תמצית הממצאים של סקר מדעי המדרג את "הגברת הראשונה", שנערך בארה"ב

תדמיתה ותפקודה הציבורי של "הגברת הראשונה" של ארה"ב, תוך דגש על התחומים בהם היא מצטיינת, משמשים מזה שלושים ושתיים שנה בסיס לסקרי דעת קהל. הנשיא האמריקני הוא ראש הרשות המבצעת, מקבילו של ראש הממשלה הישראלי. בשונה מישראל, בבית הלבן התמסדה מסורת לערוך סקר מדעי שתכליתו דירוג הנשיאים ורעיותיהם על פי קטגוריות משמעותיות, בעיקר במישור המדיני-ציבורי-חברתי.

בפעם החמישית מאז 1982 פורסמו (16.2) ממצאי הסקר המדעי, ולפיו אלינור רוזוולט שומרת [עדיין] על מקום ראשון בתפקודה כ"גברת ראשונה". השאלונים הופנו ל-242 היסטוריונים ואנשי אקדמיה אמריקאים, וממצאי הסקר פורסמו בכלי התקשורת בארה"ב ובעולם.

פרנקלין רוזוולט (FDR), הנשיא ה-32 של ארה"ב, הוא היחיד מבין נשיאי ארה"ב שכיהן במשרת נשיא המדינה ארבע פעמים ברציפות  (1945-1933), מצב שגרר בעקבותיו את התיקון ה-22 לחוקת ארה"ב.

בעקבות כהונתו המתמשכת גם "הגברת הראשונה" – אלינור רוזוולט – שימשה פרק זמן ממשוך ביותר בתפקיד אשת הנשיא, על כל הכרוך בכך.

elinor roosevelt"הניחו את התמונה של אלינור רוזוולט לצד תמונה של כל גברת ראשונה מכהנת. היא לא רק מדורגת גבוה יותר מכל אחת מהן במרבית הקטגוריות, אלא נתפסת על ידי נשים במאה ה-20 וה-21 כמספר אחת בקידום זכויות נשים, היא נואמת דגולה וחריפה, נכס פוליטי ממדרגה ראשונה שהמשיכה לתרום משמעותית למדינה גם לאחר סיום הכהונה והותירה אחריה מורשת מפוארת שנוהגים לפיה עד היום", טוען חוקר בכיר במכון המחקר המבצע את הסקר. בנוסף – שילוב ממצאי הסקר עם ממצאי סקר על הנשיא האמריקני המוצלח ביותר (2008) מציב את הזוג אלינור ופרנקלין רוזוולד בקצה העליון של רשימת "הזוגות הנשיאותיים המובילים" בארה"ב.

פרטים וממצאים נוספים

הסקר המתפרסם היום (16.2) נערך ב-2013 בחודשים אוקטובר-נובמבר באמצעות ראיונות בדוא"ל ובאתרי אינטרנט. 242 המשתתפים התבקשו לדרג את "הגברת הראשונה" על סקלה של 5-1 (5 – הציון הגבוה ביותר), על סמך עשר קטגוריות נפרדות:

 רקע (Background); הערך שלה למדינה (Value to the country); תפקודה כסוכנת של הבית הלבן (Being the White House Steward); אומץ ליבה (Courage); הישגיה (Accomplishments); היושרה והחוסן הפנימי שלה (Integrity); כושר המנהיגות שלה (Leadership); התנהלותה כאישה פרטית (Being her own woman); דימויה הציבורי (Public image); הערך שלה עבור הנשיא (Value to the President).

הממצאים מראים שאביגייל אדאמס – רעיית הנשיא ג'ון אדאמס – וג'קי קנדי – רעיית הנשיא ג'ון קנדי, תופסות את המקום השני והשלישי, בהתאמה. זו הפעם הראשונה שמישל אובאמה נכללת בסקר המדרג את ה"גברת הראשונה" של ארה"ב והיא מדורגת על פיו במקום החמישי, ואילו הילרי קלינטון תופסת את המקום השישי, אחרי מישל אובאמה. עוד בעשירייה הראשונה נמצאות ליידי בירד ג'ונסון, בטי פורד, מרתה וושינגטון ורוזלין קרטר.

מעקב אחר מעמדה של הילרי קלינטון לאורך השנים, על פי ממצאי הסקרים, מראה שרק בשנת 1993 היא הגיעה למקום שני ואילו בשנים 1982, 2003, 2008 ו-2014, אביגייל אדאמס תפסה את המקום השני.

בנוסף הילרי קלינטון ירדה למקום החמישי בסקר של שנת 2003 ושוב עלתה בסולם ההערכה כשתפסה את המקום הרביעי על פי הסקר של 2008 ומשם צנחה למקום השישי בסקר האחרון שנערך ב-2014. לעומתה, ג'קלין קנדי קיבלה מקום שלישי בשני הסקרים האחרונים – 2008 2014.

האם הגברת הראשונה אמורה לקבל תמורה כספית?

באופן טבעי, מעלותיה ותרומתה הציבורית של "הגברת הראשונה" מעוררות שאלה בדבר תשלום שכר או תמורה כספית כלשהי על פועלה והשקעתה. המשתתפים התבקשו לנקוט עמדה (כן/לא) בסוגיה.

התשובות מפתיעות: שלושה רבעים מבין המשתתפים הביעו עמדה נחרצת נגד תשלום או תמורה כספית כלשהי לגברת הראשונה ואילו רבע מהם סברו שיש להעניק פיצוי כספי לגברת הראשונה הממלאת תפקיד כה מרכזי ומשמעותי במהלך כהונתו של הנשיא. עם זאת הם ציינו שבדרך כלל המדינה נהנית מתפקודן של נשות הנשיא אבל ישנם מקרים שהן גורמות נזק. השאלה תיכלל בסקר הבא שייערך לקראת סוף העשור הנוכחי. לעניות דעתי, למרות שהגברת הראשונה אינה בחזקת "נבחרת העם", ולמרות שתפקודה במישור הציבורי השתרש כמורשת מאז ימיה הקדומים של ארה"ב ולא נקבע כתפקיד רשמי, ראוי לבחון את שאלת התמורה הכספית ולבדוק את האפשרות למסד זאת.

לסיכום, בהשוואה לארה"ב ומדינות דמוקרטיות מערביות, אף מנגנון רשמי-מדעי לא התמסד אצלנו להערכה שיטתית ותקופתית של פועלם של המנהיגים ו/או של רעיותיהן, ותרומתם הציבורית. החסר בולט בהיעדרו. בעוד חודשיים לערך יחל תהליך בחירת הנשיא העשירי של מדינת ישראל. האם שאלתם עצמכם מי תהיה רעיית הנשיא ומהן ציפיותיכם לגביה?

************************

הערה לגבי המכון שערך סקרים אלו –  (Sienna College Research Institute (SRI - המכון מיסד עריכת סקרים על תפקודם של נשיאי ארה"ב, מאז 1982, בתקופת כהונתו של הנשיא רונלד רייגן. עורכי הסקר יצרו עשר קטגוריות שעליהן מתבסס הסקר, כשלפניהם סקרים דומים במדינות אחרות בעולם המערבי. לסקרים הנערכים על תפקודה של הגברת הראשונה – אף הם מאז 1982 – אין אח ורע בעולם המערבי. המכון יצר קריטריונים יש מאין.

גיטרה קלאסית – המלצה

אניילו דסידריו (Aniello Desiderio), יליד איטליה (1971), הוא נגן גיטרה קלאסית – עילוי שהחל לנגן גיטרה קלאסית עוד בהיותו ילד. לאורך הקריירה שלו הופיע בתחרויות נגינה בגיטרה קלאסית וזכה עד כה ב-18 פרסים בינלאומיים (מקום ראשון בכולם):  בין היתר, בתחרות דוניה במסינה (איטליה) ב-1986, בתחרות בינלאומית לגיטרה קלאסית שהתקיימה בקובה ב-1988, וגם בטוקיו באותה שנה הוא זכה במקום ראשון. בספרד הוא זכה במקום ראשון ובפרס מיוחד בתחרות בינלאומית לנגני גיטרה על שם פרנסיסקו טארגה ב-1992, ועוד.

אם הנכם כמוני – אוהבי גיטרה קלאסית – תוכלו ליהנות מביצוע וירטואוזי של ממש במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. יהיו לדסידריו שתי הופעות בשבת 15.2.

הזדמנות פז, לא לפספס !!!

העקביות של יוצאי אשכנז

מונח נפוץ בין יהודי דרום אפריקה: Peruvian. הופתעתי לגלות שבינו לבין פרו, דרום אמריקה, אין כל קשר. מה שהחל כמושג וכראשי תיבות של שמה של קהילה הפך לסטריאוטיפ שהוצמד לה. 

******

בדרום אפריקה התבססה קהילה של יהודים שהיגרו לשם ממערב אירופה – בעיקר גרמניה. מאוחר יותר היגרו לכאן יהודים ממדינות במזרח אירופה – בעיקר פולין, ליטא ורוסיה. בין הקהילות שרר מתח בעיקר בשל נטייתם ההיסטורית של יוצאי גרמניה להתרחק ולהתבדל מיהדות מזרח אירופה. יהודי אשכנז היו יזמים בעלי ממון שהתבססו והתערו היטב בחיי האוכלוסייה הלבנה, השתלבו בגינונים ובתרבות האנגלית בזמן השלטון הבריטי בדרום אפריקה ועשו כל מאמץ להחצין את נאורותם.

ואז הגיעו גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה. למותר לציין שאלו לא התקבלו בידיים פתוחות על ידי אחיהם, יוצאי גרמניה [אשכנז]. היחסים בין הקהילות היו עכורים. יוצאי אשכנז סרבו לסייע לאחיהם ורבים מתוכם הפנו עורף למהגרים ממזרח אירופה.

ליוצאי מזרח אירופה לא נותרה ברירה אלא להתאחד כקהילה עצמאית בנפרד מאחיהם יוצאי גרמניה. יוצאי מזרח אירופה התארגנו וכינו עצמם ביידיש – Polnischer und RussischerYiddische Verein , איחוד יהודים יוצאי פולין ורוסיה, או בקיצור - PERUV. יהודים אלו קיבלו את הכינוי Peruvnics, ומאוחר יותר בהשפעת השפה האנגלית הם נקראו Peruvians, ללא כל קשר עם פרו של דרום אמריקה.

אותה תופעה התרחשה גם בצפון אמריקה. גם לכאן הגיעו מהגרים מגרמניה, כמו משפחת להמן [Lehman] וכן הלאה, ורק כעבור מספר שנים החלו גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה לצפון אמריקה. מדובר בגלי הגירה של יהודים ששאפו לשפר את תנאי חייהם בעיקר מהבחינה הכלכלית אך גם במישור החברתי-פוליטי.

מה מייצגת הכותרת Peruvians בחיי היום יום?

לאחרונה עסקו סוציולוגים באיתור המקור של המושג Peruvians. סימני השאלה לגבי מושג זה עלו מההנחה הבסיסית שאין קשר בין המהגרים היהודים ממזרח אירופה לפרו של דרום אמריקה. שכן, תשעים אחוז מהמהגרים היהודים שהגיעו לדרום אפריקה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 באו ממזרח אירופה.

יתרה מכך, בשימוש היומיומי היתה למושג Peruvians קונוטציה שלילית. כל מי שהצביע עליך ואמר את המילה Peruvian התכוון לבזות אותך. מה שצמח כתוצאה מבידול מכוון בתוך יחידה אתנית אחת של יהודים שחיו באותה מדינה, התפתח לסטריאוטיפ המציג את מושא הכינוי כקמצן, מרושע, חסר השכלה וחסר תרבות. הסטריאוטיפ נוצר כאמור על ידי ה"וותיקים" יוצאי אשכנז, שעניינם היה בידול עצמי מקהילת המהגרים יוצאי מזרח אירופה. ברבות הימים ניכסה יהדות דרום אפריקה את הכינוי שהפך לחלק מהסלנג. מקורו הפך לבלתי ידוע ומעטים עמדו על השורש הטמון בכינוי דהיינו – פרו.

רבים כלל לא נדרשו לפשר המקור הזה. הודות למחקר עצמאי של סקרנים – בעיקר סוציולוגים ובלשנים – שעיינו בערכים אנציקלופדיים מתחילת המאה ה-20 הובנה משמעותו המקורית של המושג. מי שהסב את תשומת לבי לביטוי הוא אחד ממכריי, שמוצאו מדרום אפריקה. אחד הסרטונים שקיבל באימייל הכיל הסבר למושג Peruvian. כדרום אפריקאי הוא מעולם לא חשב על שורשי המילה Perubian וההסבר שבסרטון העמיד אותו בפני העובדה שישנו דמיון עז בין המושג הנ"ל לבין המילה "פרו" למרות שאין קשר בין השניים. שכן, לא ייתכן ש 90 אחוז מהיהודים בדרום אפריקה הגיעו מפרו; זה בלתי מתקבל על הדעת .

אפשר להגדיר את התופעה הנ"ל כנטייה של זרם ביהדות [יהדות אשכנז] להזדהות עם מוצאו עד כדי התנשאות כלפי כל מי שאינו מזוהה עם אותו מוצא. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בתופעה היסטורית-מתמשכת מוכרת וידועה שראוי להצביע בקצרה על הופעתה העקבית במקומות שונים בעולם המתאפיינת בהתנשאות יהדות אשכנז כלפי יהדות מזרח אירופה.

עידן ההשכלה וראשיתה של התופעה

הפריחה של יהדות גרמניה המכנה את עצמה "יהדות אשכנז" מזוהה עם עידן ההשכלה. בעיצומו של עידן זה ניכרה מגמה של התערות יהודים ליברליים בחברה הארית-גרמנית. הם לאו דווקא התבוללו. תחילה נטשו את המסגרת הנוקשה של אורח החיים האורתודוכסי ובהמשך, כשנפתחו בפניהם הזדמנויות כלכליות, תרבותיות ופוליטיות הם תפסו אותן בשתי ידיים.

יהדות פולין-ליטא-רוסיה לא נהנתה מאותה פריחה והמשיכה להיות מזוהה עם עסקי רוכלות, מסחר ולימוד התורה. הליברלים מביניהם עסקו בכתיבה של פרוזה ושירה והצטיינו בידיעת השפה העברית בעודם משוחחים ביניהם ביידיש. הקירבה הגיאוגרפית בין יהדות גרמניה ויהדות מזרח אירופה ובעיקר ליטא ופולין, כמעט ולא יצרה קירבה חברתית-תרבותית ביניהן. נהפוך הוא. ישנן עדויות רבות להתנשאות של יהדות גרמניה מעל ה"אוסט יודן" (כינוי שהוצמד במאה ה-19 על ידי יהדות גרמניה ליהדות מזרח אירופה, מתוך רצון לבדל אותם מהם). להלן קטע ממכתב של בן לאב שהגר מרוסיה לגרמניה, שנשלח לאחיו לאחר שהמשפחה כולה עלתה לישראל:

[...] אם אתה, מאיר, מוכרח ללכת לבית הכנסת, אין הליכה זאת מביאה עליך בושה, ואין עיני כל מופנות אליך בהשתוממות. לא כך היה הדבר אתי. עלה על דעת אבינו כשהיה עוד בגרמניה, שלא יאות לו להתפלל בבית כנסת של אנשים מסודרים, אלא דווקא במניין של יוצאי פולניה וגליציה המזוהמים והמטונפים – וכאב כן בנו, ולכן הייתי מוכרח ללכת אחריו. כל הטענות והמענות כאפס היו. וכל הויכוחים היו מעין ויכוחי הסרק על האידיש. ומכיוון שבית הכנסת תפש מקום חשוב בחיים באותו הזמן, לכן הייתי בודד גם בנדון זה. כל הצרות הללו לא עמדו ולא יעמדו בדרכך [...]

התופעה בישראל

יוצאי גרמניה הגיעו לארץ ישראל והקימו כאן קהילה שזיכתה אותם בכינוי "ייקים". הם לא עשו מאמץ להשתלב ולהתערות באוכלוסייה המקומית. במיוחד בעלי הממון שביניהם. גם הקשר בינם לבין מהגרים ממזרח אירופה היה רופף למדי. למותר לציין שדווקא יוצאי מזרח אירופה וליטא בראשם, דיברו עברית צחה בעוד שאחיהם, יוצאי גרמניה, זכו לכינוי "ייקים" מכמה סיבות, ביניהן הסדר המופתי והדייקנות שאפיינה אותם אבל גם בשל העדר בקיאותם בשפה העברית, שאפיין רבים מהם. ה"ייקים" הפגינו גם בישראל התנשאות מול אחיהם יוצאי מזרח אירופה. מעל לכל – היה זה בן גוריון שלמרות מוצאו המזרח אירופאי, הפיץ את המושג המזלזל – "יהודי גלותי" – כשהוא מתכוון בראש ובראשונה ליהדות מזרח אירופה. וכל זאת בנסיבות של מלחמת העולם השנייה והשואה.

בן גוריון העדיף לרומם את מיתוס ה"צבר" ולהנמיך את הפרופיל של ה"יהודי הגלותי" שאינו מפגין "אומץ וגבורה" אל מול פני הסכנה. המושג "יהודי גלותי" נשתל עמוק לא רק בשפה אלא גם בחייהם של צעירים שהתחנכו על ערכים כמו "הקרבה למען המולדת" ו"גבורה פטריוטית".

לסיכום – המיאוס שהפגינו יהודי אשכנז כלפי יהודי מזרח אירופה בדרום אפריקה הוא לפיכך אחד הייצוגים של אותה "גברת". התנשאותה של יהדות אשכנז מול הקהילות של יהדות ספרד היא הסוגיה המטרידה ביותר בתקופתנו; אך ניתן להסבירה בריחוק הגיאוגרפי ובמוצאם של היהודים במדינות מנותקות זו מזו הן פיזית והן תרבותית. ייתכן שגם את המיאוס וההתנשאות של יהדות אשכנז מול יהדות מזרח אירופה, כתופעה גורפת, אפשר להסביר [בדוחק], למרות הקירבה הגיאוגרפית שהייתה ביניהן. שכן, סביר להניח שהרצון להתבלט ולהתבדל והנטייה לאתנוצנטריות הם תולדה של חיברות בסביבה נוכרית שאלו היו מאפייניה.

הרהורים על הסרט "היא"

קולנוע

"היא" – סרט מומלץ

ספייק ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר לקהל הצופים תרחיש של זוגיות שאנו מכירים בעולם הפיזי -

זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, וזוגיות המהולה באהבה רומנטית

מאז דצמבר, כשהסרט "היא" יצא לאקרנים תחילה בארה"ב ואחר כך מחוצה לה, נכתבו עליו ביקורות לרוב. החידוש בו היא האהבה המתפתחת בין אדם בשר ודם וישות וירטואלית. את דמותה של אהובתו – ומדובר כאן בקשר רומנטי – בן האנוש לא יכול לראות אלא רק לדמיין. רק את קולה הוא שומע ומבין את שפתה. החיבור ביניהם מתאפשר הודות לטכנולוגיה. בסרט משתמשת הדמות המרכזית באוזנייה כדי לתקשר עם אהובתו ובמצלמה כדי שהיא תוכל לצפות בו ובסביבתו המיידית ואף להיות "נוכחת" חברתית בערב של בילוי משותף עם חברים. יחד עם זאת, ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו.

קשר של יחסי אמון, ידידות ואהבה בין בני אנוש לבין ישויות בלתי נראות אינו חידוש גמור. גם לא בעולם הקולנוע. ספייק ג'ונז, מפיק הסרט "היא" ("Her" – שמו הלועזי של הסרט), בחר לבדוק לא את העתיד הרחוק, הבידיוני, אלא את ההווה בטווח המעט רחוק יותר מימינו אנו – שנות העשרים. כלומר, את מערכות היחסים שתהיינה לכאורה בגדר אפשרות בעוד כעשר עד חמש עשרה שנה. והוא בוחן באמצעות הסרט "היא" את הטכנולוגיה כממלאת מקום של הקשר האנושי, במיוחד הרגש האנושי. הטכנולוגיה תתפתח, למיטב הבנתו של ג'ונז, כך שמערכת הפעלה אחת, שאחראים לה מאות מתכנתים, תוכל לתפקד כישות בעלת בינה [מלאכותית כמובן] במישור האינטלקטואלי ובמיוחד כישות בעלת אינטליגנציה רגשית ובעלת רגשות אנושיים ובמובן זה תספק חלופה דמויית בשר ודם לרווקים ורווקות, לגרושים וגרושות, לאלמנים ואלמנות ולבני אנוש בודדים באשר הם. הקשר ה"אנושי" בין האדם והמכונה יאפשר תקשורת "בגובה העיניים" שתוכל למלא את כל צרכיי בני האנוש… לרבות יחסים אינטימיים ורומנטיים, ואם עדיין לא צפיתם בסרט, יש בו רמיזה לכך שגם צאצאים בשר ודם יוכלו להיוולד כתוצאה מהקשר הזה.

"היא", סרטו של ספייק ג'ונז

"היא", סרטו של ספייק ג'ונז

האנשה של ישות וירטואלית – חסרת דמות אבל בעלת קול ויכולת דיבור אנושית – אינה חזון אחרית הימים. ישות וירטואלית המדברת אלינו וממלאת צרכים חיוניים בחיינו איננה רעיון חדש. יסלחו לי שומרי המצוות ובעלי האמונה באל עליון. אבל החיבור שיצרה היהדות בין בני אנוש, העם הנבחר, לבין האל שאת קולו זכו לשמוע מנהיגינו הדגולים בתקופות שונות החל מאברהם אבינו, דרך יעקב, יצחק, משה, אהרון, הנביאים הראשונים והאחרונים, מלכי יהודה וישראל ואחרים – מעניק לישות שאין לנו מושג מה דמותה ורק קולה נשמע ליחידי סגולה את היכולת למלא תפקיד בחינוך, בהעצמה רגשית ואינטלקטואלית, בהכוונה נפשית, בהדרכה לחיים ובדרך חיים ומה לא – ואת זאת יש כאלו המקבלים ללא כל היסוס או פקפוק וללא התפלספויות מיותרות. לכל צד יש מחויבויות מוגדרות מראש, האל מחויב לעם הנבחר והעם הנבחר מחויב לדרכו של האל. לכל צד יש פן רגשי, האל אוהב את עמו בכל תנאי, האל גם מעניש את עמו, והעם אוהב את אלוהיו, מכבד אותו ונזקק למערכת היחסים הזאת. היא ממלאת מקום חשוב בהווייתו.

במובן זה נדמה לי שעידן הטכנולוגיה והפיתוח שהסרט "היא" מתמקד בו – בכיוון של בינה מלאכותית ולאחרונה, רגש מלאכותי – אינו בגדר חידוש של ממש. חקרתי את התחום וגם כתבתי עליו כאן. מה שכן, היכולת של האדם ליצור במו ידיו את הישות הוירטואלית עימה הוא מקיים קשרים הדדיים היא זו המבדילה בין עולם הטכנולוגיה המתקדמת והסיפור על קיומו של אל אחד כל יכול שיכולת הבריאה וההשמדה בידיו בלבד – החל מבריאת העולם על יצוריו, ברואיו, ועצמיו וכלה בהשמדתם.

אני נמנעת מלהיכנס לסוגיות צדדיות שמתבקש אולי לגעת בהן כאן – כמו סוגיות העולות מספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, הנוגעות במידה מסוימת ביחסים שבין אדם ומכונה.

בדומה לכך, לא אתייחס כאן גם למה שנקרא "ישות וירטואלית" של כל אחד מאיתנו, המאפשרת תקשורת בין-אישית הודות לפונקציות של הטכנולוגיות המתקדמות. שכן, בכל רגע נתון כולנו יכולים לתפקד ברשת תחת כינויים שונים ובעת ובעונה אחת למלא את תפקידינו היומיומיים כבני אנוש בעלי זהויות קבועות ומוכרות.

ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו. ובכל זאת, הסרט לא היה מושך קהל אילו היה ממחזר רק את המוכר והידוע. ואמנם, הסרט מציע בכל זאת משהו – הוא מתמקד במערכת יחסים בין אדם ומחשב הכרוכים ביחסי אהבה וזוגיות ואת זאת יש לזקוף לזכותו. ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר תרחיש של זוגיות לקהל הצופים, הן זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, והן זוגיות המהולה באהבה רומנטית שאנו מכירים בעולם הפיזי. הניסוי של ג'ונז הצליח מעל ומעבר. הקולנוע כמעבדה ליחסים עתידיים בטווח של שנים בודדות מהיום הוא מרחב מתאים לבחון מה עשוי להתפתח. זה מסקרן. "היא" מראה שהכל אפשרי עד ש…  עד כאן; אינני רוצה לגזול לאיש מכם את ההנאה מהסרט.